להיות לוחם..
"להיות לוחם זה לקלל את הגשם והבוץ שעכשיו, אבל להתעקש לצאת למארב בלילה.
להתקשר לאמא, להרגיע, ולהגיד לאבא ש"לא נכון", ואתה בבית שמש ולא בבית לחם.
זה להבין את פחד האזרחים בלי לדעת אם הם מבינים את הפחד שלך.
זה להציץ בשמש השוקעת ולדעת שרק היום התחיל.
להיות לוחם זה לשאול המון שאלות על המוות, בלי לקבל תשובה אחת על החיים.
זה לאבד אחים לנשק, אבל לא את התקווה, הטירוף שבעיניים והצלילות שבמחשבה.
לשבוע על העבר בלבנון, כשמחר אנחנו באיו"ש.
ולהרגיש תחושת נקם אחרי פיגוע, אבל לא להתאכזר לערבי במחסום.
להיות לוחם זה לחלום על חו"ל ולטייל בשטחי A, לתת ביס בלוף ולחשוב על שווארמה.
להיות לוחם זה לראות את הנוף מהאוטובוס, ולדעת שגם שם צעדת.
זה לתפור מטרות קרטון, אבל לנשום את הקרב.
לקלל שלוש שנים, ולחשוב שזה לא מספיק.
להתעצבן על ההקפצה מהבית, אך להכיר את הזכות שביציאה.
להיות לוחם זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד.
זו רעות עמוקה, אבל תמיד מגלים יותר.
זו אפלה מוחלטת, אבל הלילה לבן.
זה לכעוס על החברה שחיכתה ולבסוף עזבה, כי אתה לא בא הבייתה, בלי לדעת
מתי אתה חוזר. זה להפצע רק מרסיסי הלב.
להיות לוחם זה החרמון והבופור ותל פאחר ותל פארס והסלוקי, ודגל הדיו
באילת, והגולן ולבנון וארץ ישראל כולה. זה לגמור מסע בחרמון כשאתה אוהב את הארץ הפרוסה לרגלייך.
להיות לוחם זה עבר הווה ועתיד, ולחלום ותקווה, ושקיעות ונחלים, והרים וזריחות, וכוכבים נופלים,
ויש מאין, ועייפות מתמדת, ודתיים וחילונים, וגעגוע וזעזוע, ויד שתמיד אוחזת בנשק.
זה תמיד לחשוב קודם על המדינה, ולשאוף תמיד ליותר.
זה לא לתת למה שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות.
הקרקע ספוגה בדם, ואנחנו כאן בשבילכם. לביטחונכם.
אוהבים את האנשים. אוהבים את המולדת. נשבעים נצח לירושלים -
כי להיות לוחם זה קודם כל להיות בן אדם."
קרדיט לאיזה פורום מיזרחית =]
|
תצוגה בשכבות