כולם כאן מכירים את ביושוק. מדובר באחד המשחקים המוצלחים ביותר שיצאו אי פעם, הן מבחינת המבקרים והן מבחינת השחקנים. המשחק משלב משחקיות FPS עם אלמנטים של RPG ומשלב את הכל באחד הסיפורים הגדולים ביותר שאי פעם סופרו.
כולם כאן מכירים אותי. אני לא חבר חדש בפורומים ומעולם לא מנעתי מעצמי לספר מה דעתי, גם אם היא לא התאימה לקונצנזוס. החלטתי שאני רוצה לספר לך את דעתי על ביושוק. מדובר באחד המשחקים הראשונים שיצא לי לשחק בדור החדש אחרי הקופסא הכתומה ששיחקתי במחשב) ואחד משלושה משחקים שבחרתי לבכורה על ה360 החדש שלי (לצד קראקדאון וגירס).
אני רוצה להדגיש שלא סיימתי את המשחק (אני מאמין שאני, פחות או יותר, באמצע המשחק), אז אולי הדעה הזו תשתנה. כמו כן, אני רוצה להזהיר שעלולים להיות ספוילרים הקשורים לעלילה, אז אם אתם מתכננים לשחק במשחק או לא סיימתם אותו, אני ממליץ לכם לא לקרוא מעבר לשורה זאת, למרות שאנסה להמנע מספוילרים מפורטים על העלילה. כמו כן, ההיתי רוצה להמנע בעצמי מספוילרים על העלילה ולכן אבקש מכל מי שמגיב לדיון להסתיר את הספוילרים שלו בטקסט לבן.
הנה דעתי:
בהתאם לדעתם של רבים אחרים, אני מאמין שמדובר באחד המשחקים הטובים ביותר שאי פעם נוצרו. באופן אישי, חשבתי שהמשחק הזה יהיה נהדר גם לפני שהוא יצא. הוא הצליח לבנות בליבי כמות אדירה של הייפ (אני מאמין שרק יציאת Deathly Hollows זכתה ליותר הייפ) ולכן הוא עמד בפני מבחן לא קל. הוא עבר את המבחן בצבעים מעופפים (תתרגמו לאנגלית, בשביל לנסות ולהבין
). מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר והמשובחים ביותר שאי פעם שיחקתי בהם. למעשה, במאפיין אחד (הסיפור) הוא הצליח לזכות בבכורה על ההעדפה שלי. מאז ששיחקתי בHalf Life הראשון, סדרת המשחקים הזאת הייתה עבורי הדוגמא הטובה ביותר לסיפור מצוין שהציג משחק. היום, אני מאמין שביושוק מציג סיפור טוב יותר. לא מדובר בסיפור עם יותר תוכן ואני לא אומר שהוא מרתק אותי יותר או פחות מזה של סדרת האלף לייף, אבל כן מדובר בסיפור שמציג מסקנה על רוח האדם. הוא מצליח לעשות דבר שאף משחק אחר לפניו לא הצליח לעשות וזה לגרום לי לחשוב מספר פעמים: "זה פשוט מטריד". בניגוד למשחקים אחרים שגרמו לי לחשוב כך (פוסטל, למשל...), הסיבה להרגשה זאת לא קשורה כלל למשחקיות קלוקלת או רעיונות פשוט מאוד סדיסטיים ומיותרים. הסיבה לכך היא שהרעיונות שהמשחק הזה מעביר על הרוח האנושית והדרכים שבהם הוא מעביר את הרעיונות הללו פשוט מאוד מטרידים. בכל חלק מהמשחק, אני נחשף לדמויות חדשות (אם הן ראשיות או אם מדובר בסתם אויבים משניים) שגורמות לי להרגיש מוטרד. כל פעם שאני מסתכל מקרוב על אויב שנפל או שומע אחות קטנה בוכה על מר באבלס שהיה קורבן נוסף לתחמושת ולכוחות הגנטיים שלי, אני פשוט חושב על מה שעשיתי ועל מה שהם עשו. איך אדם הגיע למצב כזה? איך רעיונות של מוסר הפכו לכל כך זרים לקהילה שלמה? איך עשיתי את זה לילדה קטנה? זו באמת ילדה קטנה?
זו הגדולה של המשחק הזה, בעיניי. מדובר בסיפור הטוב ביותר שאי פעם סופר במדיה האהובה עליי. באופן אישי, תמיד ראיתי את המדיום הבידורי הזה כהרבה יותר מאשר דרך להעביר את הזמן. אני מאמין, באמת ובתמים, שמשחקי מחשב יכולים להתפתח ולהיות יצירות אומנות גדולות. איך? בעזרת סיפורים. בגלל טיבם האינטרקטיבי של משחקי הוידאו, הם מסוגלים לספר סיפורים רחבי ירעה יותר מכל ספר או סרט. הם מסוגלים להעביר מסרים עמוקים יותר וחזקים יותר מכל ציור או פסל והם מסוגלים להעלות רגשות חזקים יותר מכל שיר או פואמה. בגלל שהמשחקים הם אינטרקטיביים ובגלל שככל שעובר הזמן, הם מוגבלים פחות ופחות על ידי הטכנולוגיה שלהם, כל אדם יכול לחוות חוויה שונה לחלוטין. בביושוק לוקחים את העניין לרמה חדשה. אדם אחד יבחר להציל את הילדות ואחר לקצור אותן. את ההשפעה הגדולה על הסיפור, אני עדיין לא יודע, אבל הובהר מניסיונם של אחרים, שלא מדובר בהבדל משמעותי מבחינת הסיפור. לפי דעתי, זה לא משנה. הנרטיב עצמו, אולי לא משתנה במיוחד, אבל החוויה שלך מהמשחק כן משתנה. אני מניח שבפעם הרביעית שקוצרים אחות קטנה, האימפקט הרגשי (אם היה קיים לפני כן) חזק הרבה פחות, אך העובדה שקיים אימפקט רגשי בפעולה כלשהי שאתה עושה במשחק, כבר מציבה את הסיפור הזה מעל כל השאר. אני לא יודע אם יש בכך צורך, אך בכל פעם שהצלתי אחות קטנה (החלטתי לשחק פעם אחת כאשר אני מציל את כל האחיות ופעם בה אני קוצר את כולן) והיא הודתה לי ("Thank you mister"), עקבתי אחריה ודאגתי שלא יאונה לה כל רע עד שהיא תגיע למקום מבטחים. אני לא יודע כמה מכם עשו את זה, אך מדובר באקט שלא נהוג לעשות בשביל קבוצת פוליגונים. משהו בדמות הזאת אנושי לחלוטין.
לסיכום, הסיפור האדיר הזה (גם אם אינו רחב ירעה כמו זה של HL או ME) מצליח לעשות משהו שרק סיפורים גדולים מסוגלים לו: ליצור רגשות כנים ואמיתיים. HL עשה דבר דומה, אך יש הבדל משמעותי בין שני הסיפורים. שניהם מרתקים. בשניהם יש דמויות חזקות ואנושיות. ביושוק הוא היחיד שמציג עמדות על האופי האנושי. ביושוק הוא הראשון, עד כמה שידוע לי, שמציג עמדה בעניין במשחק מחשב ומבסס את כל הסיפור שלו על אותה עמדה. בדומה ל"בעל זבוב" ו"התפוז המכני", העמדה במשחק היא שאם לוקחים בדרך כלשהי את הגבולות המוסריים הקבועים בחברה המודרנית ונותנים לאנשים לחיות כפי שהם רק רוצים, יווצר כאוס. תיווצר סיליוויזציה שסועת אלימות, והרג. האם מדובר בדבר רע? העקרונות המוסריים שלפיהם אני חי אומרים שכן. אך האם לא מדובר בדבר אנושי לחלוטין?
דעה על Bioshock
תצוגה לינארית
