שהייתי קטן בערך בסביבות גיל שש התחילה לי מחלת הנהיגה שכמובן בגיל זה לא יכולתי לממש אותה ולהתחיל לנהוג בגיל אך בכול זות תמיד הייתי מסתכל על מוכניות וחושב מה אני יעשה שאני יגדל איך אני ינהג פורע וכל זה.
כשהגעתי לגיל 10 התחלתי להתחרות בתחרויות קרטיינג הייתי האלוף תמיד הייתי מקום ראשון הייתה לי תחושה טובה ונורא רציתי לנהוג כבר במשהו יותר רציני שהגעתי לגיל 17 ישר הוצאתי רשיון קניתי לי מוכניות קטנה וקרעתי אותה עשיתי דריפטיים רייסים וכמו תמיד הייתי לוכח מקום ראשון. יותר מאוחר כשהגעתי לצבא הייתי חורש עם ההמרים הצבאים את השדה הייתי קורע את האמרים ותמיד נוסע מהר.
כשסיימתי צבא התחיל החלק המעניין בחיי התברר שהחבר מהצבא שלי קיים את הבטחתו הוא דיבר עם אחד החבריים שלו שהיה קשור למרוצים. הוא יתקשר אלי ורצה לבחון אותי הגעתי ישר הוא בדק אותי ואמר לי שהוא מזמן לא ראה נהג מימן כזה על התחלה עוד לפני התחלת האימונים שלו.
אמרתי לו שתמיד אהבתי ליסוע מהר ולקורע את הכביש ולשפר כמה שיותר את ביצועי הנהיגה שלי.
הוא אמר שהוא רוצה שאני יגיע שוב והם יתחילו ללמד אותי לסוע הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו התחלתי בתוקפת אימונים של כ- 3 שנים וברגע שנכנסתי למוכנית מרוץ הייתי בלחץ חלק מהאנשים שיתחרו נגדי הייתי נהוג לעודד שהייתי יושב בבית עם חברים ורואים בטלוויזה את המרוצים. ועכשיו אני צריך להתחרות נגדם נכנסתי למכונית התכוננתי ואז בשריקה הרבצתי גז הייתה לי תחושה שלא הייתה לי לעולם כרעתי את הכביש הגעתי למהירות שלא חלמתי בכלל להגיע הגעתי למהירות של 350 קמש בממוצע הייתי האלוף עד שבמורץ אחד הלך הכל.
הייתי במרוץ נסעתי מהר ואז נכנסה בי מכונית מאחורה בכוונה.
במהירות כזאת כשמשהו כזה קורא מאבדים שליטה על הרכב לגמרי אני עוד הצלחתי להחזיר את עצמי קצת על הכביש עד שהוא הביא לי את המכה השנייה עפתי מהכביש לתוך החול המכונית שלי עשתה גלגולים באוויר ונחתה על הגלגלים למזלי !
אך המכונית לא יצא בטוב היא נהרסה לגמרי לא נשאר ממנה קמעט כלום למזלי הייתה את השילדה החזקה שהגנה על הנהג עם לא גם ממני לא היה נשאר כלום. יצאתי מהמכונית ורצתי המוכנית בערה רציתי הכי מהר שרק יכולתי ואז זה קרה המוכנית התפוצצה.
לא נשאר ממנה כלום אלה ערמה של ברזלים שבורים זרקו אותי החוצה והחברה נפלה.
ואת מחיר המכונית לקחו ממני המכונית הייתה שווה 12 מילון דולר התרוששתי. השאירו אותי בלי כלום בלי מוכנית בלי התהילה ובלי כסף.
למשך חודשיים שלא האמנתי למה שקרה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואז התחלתי לחשוב.
אמרתי לעצמי שיש עוד הרבה עבודות של נהיגה בחיים והתחלתי לעבוד כנהג במשאית זבל למדתי לשלוט גם במשאית אבל התחושה של האיטיות מעיקה עלי ולכן אני מחפש עבודה יותר טובה כמו נהג מונית.
זה הסיפור המלה של מה שקרה עם יש לכם שאלות תשאלו ואני ישמח לענות.