בטח כל אחד זוכר איך הוא הפך להיות גיימר לראשונה.

מבחינתי, זה קרה ב-1992, אז נכנסתי לגיל 14. ראיתי את קונסולת ה-Mega Drive (נקראה Genesis באמריקה) לראשונה בחנות בקניון איילון, שכבר אינה קיימת, ושנקראה מאמה-יוקרו, והדבר הראשון שמשך אותי זה העיצוב היפה של הקונסולה.

כאמור, נכנסתי לגיל 14, ומאז אותו רגע ידעתי מה אני רוצה לבקש כמתנת יום הולדת. קיבלתי הצעה לקבל קונסולה אחרת, נקראה מגסון, ואם לא הייתי מתאפק יום אחד, ייתכן שהייתי מסתפק
בה (ומה הבנתי אז?).

בסוף קנו לי את הקונסולה בחנות 'החבובות' שבפ"ת, עם עותק של Revenge of Shinobi, ומאז התמכרתי. היי, אפילו אמא שלי התמכרה! לפעמים הייתי נלחם איתה בשאלה תור מי לשחק בקונסולה (שאז קראתי לה פלטפורמה). היינו משחקים עם המשפחה תמיד בתורות, ואני כמובן הייתי אלוף המשפחה (אחי אהב לראות אותי משחק ב'שינובי', כי נפסלתי הכי פחות). מאז שסיימתי את 'שינובי', ובו הצלתי את אהובתו, אמא תמיד הייתה שואלת אותי לגבי כל משחק חדש, אפילו אם הוא משחק מירוץ: "את מי מצילים הפעם?".

בין לבין, שיחקתי גם ב-Game Gear של האחים שלי. זו קונסולה ניידת וכושלת שהייתה לסגה. למרות המסך הצבעוני שלה, היו לה משחקים מעטים טובים.

בזמנו, כמובן, לא היה לי אינטרנט, ולאט-לאט גיליתי שרשת 'סטימצקי' מייבאת כמה מגאזינים הסוקרים את התעשייה. הייתי מכור גם להם, למרות מחירם, וקניתי כמעט כל גיליון שהגיע לארץ. הייתי קונה את Inteligent Gamer, Compuer & Video Games, Edge, Tips & Tricks, Gamepro, EGM ואולי שכחתי עוד כמה. הייתי אפילו שולח שיאים שלי במשחקים למגאזין Compuer & Video Games אשר התפרסמו (וככה גם הכרתי את אחד החברים שלי דאז, שגם הוא בארץ).

הייתי גם ניזון מהתכנית 'זומביט' ששודרה בארץ, והייתה לה נגיעה קטנה לתחום הקונסולות. בשלב מסוים הם הריצו תחרויות במשחקים והזמינו גיימרים לנסות את כוחם. לפי הזמנה שלהם, הגעתי לחנות Bug בדיזנגוף סנטר (שקיימת עד היום) וניסיתי את כוחי במשחק Strider לקונסולה. הלך לי לא רע, וגם לחבר שהצטרף אליי. לאחר כמה ימים פנה אליי מנחה התכנית והזמין אותי להופיע בה כמי שהשיג תוצאה ממש טובה (פעם לא הייתי פארש כמו כיום!).

התאמנתי כל הלילה לפני צילומי התכנית ב-Sonic the Hedgehog 2, כי הבנתי שעליו תהיה התחרות (יש שם קטע בשלב הראשון שאם מגלים אותו ומיומנים בו, ניתן לקצר את משך הזמן בצורה משמעותית). בסוף הסתבר שמשחק התחרות בתכנית היה של Outrun, וכאילו זה לא מספיק, בכלל לא נתנו לי את האפשרות להבין איך בכלל השליטה עובדת. זו הייתה תחרות שהתנהלה בצורה חובבנית, אך למרות הכל, הלך לי די טוב, אך לא ניצחתי באותו שבוע, וקיבלתי איזה פרס ניחומים מסכן של כובע מצחייה משולב מאוורר ופנס.

במהלך השנים שדרגתי את ה-Mega Drive ל-Mega CD ואח"כ גם קניתי את ה-32X, אך החזרתי אותו באותו יום, כי בכלל לא זוהה על הקונסולה.

הקונסולה הבאה שלי הייתה Nintendo 64, ראיתי אותה לראשונה (זכרו שעדיין לא היה לי אינטרנט, לכן מידת המודעות שלי לא הייתה קיימת) בחלון הראווה של חנות 'החבובות'. מאוד התלהבתי מ-Super Mario 64 שהוצג בה, וקניתי את הקונסולה זמן קצר אחר כך, יחד עם Pilot Wings 64 שגם כן התמכרתי אליו, ואח"כ גם את Wave Race 64 המעולה.

כמה שנים אחר כך קניתי ה-Gamecube. את האכזבה שלי ממנה מעולם לא הסתרתי.

חלפו עוד כמה שנים, ונהייתי בעליה המרוצה של קונסולת ה-DS (היה לי גם את ה-Gameboy Advance), וגם בעליה המרוצה של ה-Wii, שלדעתי טובה יותר מקודמתה בהרבה.

זהו, כל אחד מוזמן לספר, אפילו בהרחבה, איך הוא התחיל כגיימר...

עוד בפורום נינטנדו:

• מתי בפעם הראשונה התנסינו עם נינטנדו

_______________________________________

אני דיי נולדתי לתוך העולם הזה, כי עוד לפני שבכלל נולדתי היה לאחים שלי Atari 2600 עם כ20 משחקים, וNES שצבר לאט לאט כ15 משחקים. אני זוכר את עצמי עוד מגיל שנה יושב וצופה באחים שלי משחקים דברים כמו קונטרה ובלאסטר מאסטר.

כמובן כשהייתי בוגר מספיק, שיחקתי באלה בעצמי וחרשתי להם את החיים, בנוסף לאורך הדרך באורנית(היישוב שגרתי בו) הכרתי עוד אנשים עם NESים והלוויתי מהם משחקים ושיחקתי את זלדה 1 ו2, ועוד המון המון המון משחקים טובים(הכרתי גם אנשים עם מגהסון ושיחקתי עליו כמה משחקי NES דיי טובים בגרסה פרוצה, דברים כמו Nemo וDouble Dragon 3).

לאורך הזמן כשהNES מת עברתי לתחום הPC, ודיי דילגתי לחלוטין על כל דור ה16 ביט(למרות שהיה לי חבר עם מגה דרייב מודל 2, ששיחקנו עליו Altered Beast,Gunstar Heroes וMortal Kombat 3, לצד עוד כמה דברים) אבל לא הייתי חסיד חזק של הדור הזה, אפילו שתמיד רציתי לשחק את מריו וורלד ולא הייתה לי הזדמנות.

באזור 97 אני חושב(בתקופת טקן 3) חזרתי לתחום הקונסולות וקנו לי PSX, עם טקן 3 וקראש בנדיקוט 3, ושיחקתי עליו עוד מגוון משחקים, כמו פיינל פנטסי 7-9, ההמשכים למיניהם של קראש בדיקוט, אוספים של פפ4-6, ועוד כל מיני פחות חשובים(סול אדג' המקורי )

במקביל היה לי GB עם מעט מאוד משחקים(למרות ששיחקתי את הקלאסיקות, מריו לנד 1-3, מטרויד 2, טטריס) ובהמשך GBC עם הרבה משחקי פוקימון(אדום,צהוב,גולד,פינבול) וכמעט שום דבר אחר ואחריו באותה תקופה שהיה לי כבר פס2, קניתי גם GBA, ואיתו נכנסתי חזק יותר לתחום הפורטבל עם ספרייה של כ16-17 משחקים בסופו של דבר, לעומת 4-7 משחקי פס2 בלבד.

כבר אז הייתי מכו' להלוואות, כדיי לחסוך בכסף הייתי מאז ומתמיד הטיפוס המלווה משחקים, והייתי קונה רק משחקים "נדירים" בשביל שהרבה אנשים ירצו להלוות ממני אותם, ולהלוות לי אחרים. ככה חייתי בשנות הפס1-2 והגיימקיוב שקניתי אח"כ(חזרה לשורשים של נינטנדו, עם סמאש, קירבי, פיקמין וכו') והשלמתי באמולטורים ואוספים את כל השנים שפספסתי בדור ה16 והרבה מאוד שתמיד רציתי ולא יכולתי מדור ה8.

לאחר מכן קניתי PSP, ואחריו Wii וDS קנתה לי האקסית שלי ליומולדת 21(שנה שעברה) ומאז אני חורש עליו כמויות.

את הפס3 שמאוד רציתי לא קניתי בסוף, ואני גם לא בטוח שאקנה, אבל זה עוד נתון על הפרק. כרגע יותר חשוב אוטו.

אז ככה שמאז ומעולם, אני גיימר נינטנדו, עם נטיות לכל דבר שטוב ופנאטיות על משחקי RPG.

אחלה רעיון לת'רד!

אני התחלתי לשחק במחשב על הDOS.להתקין משחק הייה סיוט כי כל משחק הייה 20 דיסקטים וההתקנה תמיד נדפקה, גדלתי על יומו של הטנטקל סם מקס ועוד
הקונה הראשונה הייתה הPSX חסכתי שנה כדי לקנות אותה כמובן שהייתי קטן ולא מבין אז הרבה משחקים טובים לא שיחקתי בהם אחרי בגיל 10 הייה לי גיימבוי קולור אם שני משחקים של פוקימון
אחרי זה בגיל פס2 שיש לי מבחר גדול של משחקים שמה שיחקתי בJRPG השני שלי (פוקימון זה JRPG) פיינל פנטזי 10 והתאהבתי במשחק ובסגנון יש לי מבחר עצום של משחקים עליו ועד עכשיו אני משלים משחקי JRPG עליו.
אחרי זה PSP שהייתה אכזבה ומכרתי אותו.
קניתי WII שזו קונסולה מצויינת ושנה אחרי זה DS שזה הקונסולה הניידת הכי טובה למי שמחק משחקי RPG
בקרוב אני יקנה פס3

שיחקתי גם בגיים אנד ווטץ' שהייה לאמא שלי

אחח... אוו הזכרונות...
המשחק הראשון ששיחקתי בו היה ריימן הראשון. הייתי גרוע בו ברמות, אבל אחותי הייתה אלופה.
הייה גם עוד משחק, Agile Fighter FXIII , המשחק הראשון ששיחקתי בו עם ג'ויסטיק. קלאסיקה.

הקונסולה הראשונה שלי היא ה-XBOX, משחקים ממש יפים (רובם), שאני עדיין תוהה מדוע היא נכשלה (חוץ מהאונליין שעלה כסף =\). אחרי זה בא הווי... וזהו.
אני גיימר מחשב לפני הכל, רק אחרי זה גיימר ווי.
לעולם לא יימאס לי. אחת התקוות הגדולות שלי היא לעבוד בעבודה הקשורה למשחקים, הין אם הכנתם או מחירתם.

גם אני התחלתי עם ריימן (נשאר לי רק כלוב אחד לגמור אותו אז ), ורוב הילדות שלי הייתה על משחקי ה-DOS (טיריאן, רפטור, קין וכו') ובאמת נכנסתי לקטע של נינטנדו רק לפני איזה 3-4 שנים.

NES : duck hunt + super mario bros. bundle.

התחלתי עם משחקי DOS, החל מהמחשב הראשון שקנו לי ולאחותי כשהייתי בן 4 (ב-1986). שיחקתי עליו המון משחקים, בעיקר קווסטים (הראשון היה King's Quest 2) והמשכתי לשחק בעיקר בקווסטים כמעט כל השנים. בדרך היה לי גם מתישהו gameboy אבל שיחקתי עליו בדי מעט משחקים (כמעט רק ב-Super Mario Land).

לפני בערך חצי שנה קניתי DS, בעיקר בשביל לשחק עליו קווסטים (Ace Attorney, Hotel Dusk). אחרי ששיחקתי בזלדה (PH) על ה-DS, ואהבתי מאוד, התחלתי לבדוק על עוד משחקי זלדה, וככה הגעתי בסוף גם לווי והחלטתי לקנות אחד. מקווה מאוד שהטרנד של הקווסטים על הווי ילך ויגבר (Zack and Wiki, Harvey Birdman, Strongbad ובקרוב יהיו גם גרסאות של So Blonde ו-Secret Files).

כמו הרוב פה התחלתי על ה-DOS על ה-286 או XT, אני לא זוכר.
שיחקתי בעיקר משחקים פשוטים כמו דייב כי צריך לזכור שהייתי ממש קטן.
כשהיה לנו 386 עם ווינדוס 95 אז נכנסתי יותר חזק ושיחקתי בעיקר קווסטים
החביבים עלי ביותר הם: Day of the Tentacle, Full Throttle וכמובן The Neverhood.
לא נגעתי כ"כ בקונסולות עד שבן-דוד שלי קנה פלייסטיישן 1 ושיחקתי שם בעיקר בקראש בנדיקוט.
היה לי גם חבר עם N64 שהיו חורשים עליו מריו קארט בעיקר.
האינטרקציה הראשונה שלי עם משחקי נינטנדו (אם שוללים SMB על מגה-סון) זה Mario Land 2 עם הגיימבוי איטונג של בן-דוד שלי, משחק מאוד מתסכל אבל זוכר שממש אהבתי את המוזיקה.

הקונסולה הראשונה שהייתה לגמרי ברשותי היתה ה-Dreamcast עליה השלום.
לאחר מכן קניתי GBA ובטיפשותי מכרתי את הדרימקאסט במחיר בדיחה של 300 ש"ח כדי לקנות בטויס אר אס את מריו קארט ל-GBA במחיר שחיטה של... 300 ש"ח
בכל מקרה, לאחר מכן הגיע הקיוב, דיאס בהשקה, דיאס לייט בהשקה היפנית ו-Wii כמה חודשים אחרי ההשקה.

זהו בערך, חלק מהפרטים לא נכונים (חוץ מהסיפור עם הדרימקאסט ומריו קרט שחרוט בזיכרוני ועשה לי טראומה לכל החיים ואני לעולם לא מוכר עוד קונסולה) כי לא בדיוק זוכר, הצבא דפק לי את הזיכרון.

	רונן יצחק	ציטוט:
	בטח כל אחד זוכר איך הוא הפך להיות גיימר לראשונה...

לא ממש
שני המשחקים הראשונים שאני זוכר שחרשתי היו כנראה פוקימון RED בגיימבוי ו-Rogue Squadron הראשון במחשב.. לגבי קונסולות, היה איזשהוא מגהסון בעבר הרחוק שאבדו עקבותיו (לצערי), וגיימבוי ששאלתי מבן-דוד וגם הוא נעלם באופן מסתורי (יחד עם פוקימון שהיה המשחק היחיד ששיחקתי עליו).
בין לבין התרכזתי ב-PC בקווסטים ו...מיליון דברים אחרים. וזהו, לפני קצת פחות מחצי שנה קניתי Wii שלבנתיים מציע יותר משחקים ממה שאני יכול להתמודד איתו ו-DS מלפני שבוע שעדיין לא עושה שום דבר משמעותי חוץ מהדמו של נינג'ה גאידן (אבל אני בונה על FF4).

הקונסולה הראשונה ששיחקתי בה - אבל היא לא הייתה שלי - הייתה ה2600 היה כיף לשחק בה ונהנתי מכל רגע לאחר מכן עברתי לPC היה לי 086 ולאט לאט התקדמתי. נשארתי תמיד גיימר PC - למרות שהיה לי זמן גנוב בקונסולת מגסון די מעפנה ששיחקתי עם אחי לזמן קצר - קודם כל והקונסולה שאני בהחלט יוכל לומר שרכשתי ושאני משקיע בה היא הWII.

המשחק הראשון ששיחקתי בוא היה claw לפני 7 שנים בערך אם אני זוכר נכון.
תמיד שיחקתי משחקים כמו טקן וbudukai על הPS1 של דוד שלי ועל הPS2 של חברים(שבאותה תקופה מאד רציתי).ואז ב2005 קיבלתי את הקונסולה הראשונה שלי ה"DS" המהוללת.

התחלתי להיכנס קצת למשחקי מריו ואהבתי במיוחד את MK.
אבל קניתי אז משחקים לפי העטיפה או משוהא אחר ששמעתי עליהם, אף פעם לא ממש ראיתי גיימפליי או ציונים לכן יש לי כמה משחקים די גרועים באוסף כמו ford racing.וככה היה עד 2007 שכבר לא קניתי כל כך הרבה משחקים לDS.אני שמתי עין על הwii חיכיתי שנה בערך מההשקה וקניתי אותה ביום הולדתי.נרשמתי לVG ביום למחרת ואז התחלתי להכינס חזק לעניין הגיימינג.

וזהו בערך

האטארי 2600 שההורים שלי קנו לעצמם, עם ספייס אינביידרס ועוד איזה משחק טנקים נחמד.

פרט לזה גם מחשב XT, והמשחק הראשון שאי פעם קניתי - גובלייינס1, על דיסקטים גדולים.

המשחק הראשון שאני באמת חושב שהוא רציני הוא:אוקמי.
זה בטח נשמע לכם מצחיק,כי אני לא מחשיב את וויספורט,מריו כדורגל,מריו קארט וווי פלי.
אבל לראשונה,פתחתי אתר בטיפו,ואז ראיתי כתבה על דונקי קונג,שאפשר להוריד חינם בוויגיימס.
נכנסתי והורדתי.
לאחר כמה חודשים הלכתי חינם לאירוע המשחקים הגדול בגני התערוכה בגלל שדוד שלי היה ספונסר.
לאחר מכן הבנתי שיש כזה דבר גיימרים,והם משחקים כל מיני משחקים,כולל ווי,שקניתי שבוע לפני.
אז הצצתי בוויגיימס ומצאתי "פורום ווי" אז נרשמתי,והתחלתי להגיב.
אני זוכר את ביגורון,שעזר לי בימי הראשונים.
וככה התחלתי להיות בפורום.

מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי משחקים.
כמובן לא רציניים, אבל הייתי "חורש" על משחקי "איתמר מטייל על קירות"
ו"איתמר צייד החלומות". לפי דעתי המשחק הרציני (למרות שלא יודע אם אפשר להגיד אותו רציני) הוא ג'ז ג'קראביט 2 בכיתה א'. מהרגע ששיחקתי בו, התחלתי לקנות משחקי מחשב.
הקונסולה הראשונה שלי, שקיבלתי ליומולדת שנה וחצי אחרי הג'ז רביט, היא הגיים בוי קולור.
למרות שכבר יצא אז הגיים בוי אדוונס, ההורים שלי טענו שהיא יקרה ושהם מרשים רק קולור.
וזה לא כל כך שינה לי. רכשתי מעט משחקים לקונסולה, כי הרבה משחקים חברים נתנו לי,
אבל בסה"כ הייתה לי ספרייה קטנה של 10 משחקים בינהם 3 משחקי פוקימון,
משחק אינדיאנה ג'ונס, דרייבר, צעצוע של סיפור ותום וג'רי, והמשחק הכי חדש שקניתי
היה ספיידרמן2, שנשא את שם הסרט שיצא אבל לא עקב כלל אחרי העלילה מלבד הגיבור הראשי. תוך כדי כמובן המשכתי לקנות משחקי PC רבים, שהלכו ונהיו רציניים יותר במשך השנים. לפני שנתיים קיבלתי מדוד מאמריקה PS2, שלמרות שלא שיחקתי בה הרבה,
אני מאושר שקיבלתי אותה, כי עליה שיחקתי את המשחק הכי טוב שקניתי עד היום,
ושיחקתי עליה הכי הרבה זמן רצוף (למעשה 7 שעות, וזה היה לא מזמן בכלל).
כמובן שהמשחק הזה הוא GOD OF WAR2, משחק מדהים שמי שלא שיחק חייב לנסות.
לפני חודש וחצי סיימתי את המשחק הנהדר הזה, וקצת פחות מחודש אחר כך
קיבלתי את הDS שלי, שבזכותה אני בפורום הנפלא הזה, נהנה מכל רגע בפורום,
וכמובן, מהקונסולה. כמעט אין יום שאני לא משחק בה, ובנתיים יש לי כמות טובה
מאוד יחסית לחודש משחק. בנתיים המשחקים הטובים ביותר לפי דעתי לקונסולה (ממה ששיחקתי) זה זלדה PH (שאני בשלבי משחק בו) ומאריו קארט שסיימתי באיזי ונורמאל.

זהו בנתיים...הייתי יכול לפרט הרבה יותר על משחק הPC, אבל לא רציתי לשעמם אותכם
יותר מדי.

וואו, יש לי סלט בראש. יש לי היסטוריית משחקים ארוכה מאוד (מאז שאני זוכר את עצמי פחות או יותר)

עד גיל 7 (בערך) היה לנו בבית מקינטוש, עם המון המון משחקים (חלקים לימודיים, חלקם זוועתיים, חלקם רציניים) אני זוכר שהיה משחק שאהבתי במיוחד שנקרא Boom! חיקוי של (בומבר-מן. היו עוד המון שאני בטח לא זוכר עכשיו, אבל אני זוכר שיום יום הייתי יושב ומשחק במק.

בכיתה ב' אבא קנה לי מחשב ואת ריימן (שבהתחלה לא עבד כי המחשב היה מזעזע).
כנראה הייתי צעיר מדי בשביל ריימן כי הייתי גרוע ביותר, למרות שמאוד אהבתי אותו. כמובן ששחקתי בעוד משחקים אצל החברים. באיזשהו שלב ידידה שלי מהבניין הביאה לי את Heart of Darkness, שהיה אחד המשחקים הראשונים שסיימתי. היא גם הביאה לי את וורמס 2 ועוד כמה.

בכיתה ד' (אני חושב) קנו לחבר שלי פלייסטיישן והיינו משחקים אצלו טקן 3 במשך שעות. לא היה לו ממורי קארד (...) כך שהיינו משיגים את הדמויות כל פעם מחדש.
אחר כך קנו לחבר אחר PS2 וגם אצלו היינו משחקים המון (טקן טאג וטקן 4). מאוד רציתי את הPSים, כל אחד בתקופתו, אבל ההורים לא הסכימו לקנות לי. בכיתה ו' הם קנו לי PS2 עם בודוקאי 2 (דיביזי) וטקן 4. מאז לא קניתי הרבה משחקים, בעיקר בגלל המחירים המוגזמים של הארץ.

בכל הזמן הזה היו לי גם את הגיימבוים למיניהם. (GBC, GBA, GBA SP). הייתי משחק בוואריו וסוניק בעיקר, ומאוד אהבתי אותם (בגלל זה אני מאוד מצפה לוואריו לנד שייק). בכיתה ז' קניתי את הPSP שיש לי עד היום. בפברואר של שנה שעברה קניתי את הווי, וכל השאר היסטוריה.
אני בספק אם מישהו יקרא את זה.

	Kazura	ציטוט:
	וואו, יש לי סלט בראש. יש לי היסטוריית משחקים ארוכה מאוד (מאז שאני זוכר את עצמי פחות או יותר) עד גיל 7 (בערך) היה לנו בבית מקינטוש, עם המון המון משחקים (חלקים לימודיים, חלקם זוועתיים, חלקם רציניים) אני זוכר שהיה משחק שאהבתי במיוחד שנקרא Boom! חיקוי של (בומבר-מן. היו עוד המון שאני בטח לא זוכר עכשיו, אבל אני זוכר שיום יום הייתי יושב ומשחק במק. בכיתה ב' אבא קנה לי מחשב ואת ריימן (שבהתחלה לא עבד כי המחשב היה מזעזע). כנראה הייתי צעיר מדי בשביל ריימן כי הייתי גרוע ביותר, למרות שמאוד אהבתי אותו. כמובן ששחקתי בעוד משחקים אצל החברים. באיזשהו שלב ידידה שלי מהבניין הביאה לי את Heart of Darkness, שהיה אחד המשחקים הראשונים שסיימתי. היא גם הביאה לי את וורמס 2 ועוד כמה. בכיתה ד' (אני חושב) קנו לחבר שלי פלייסטיישן והיינו משחקים אצלו טקן 3 במשך שעות. לא היה לו ממורי קארד (...) כך שהיינו משיגים את הדמויות כל פעם מחדש. אחר כך קנו לחבר אחר PS2 וגם אצלו היינו משחקים המון (טקן טאג וטקן 4). מאוד רציתי את הPSים, כל אחד בתקופתו, אבל ההורים לא הסכימו לקנות לי. בכיתה ו' הם קנו לי PS2 עם בודוקאי 2 (דיביזי) וטקן 4. מאז לא קניתי הרבה משחקים, בעיקר בגלל המחירים המוגזמים של הארץ. בכל הזמן הזה היו לי גם את הגיימבוים למיניהם. (GBC, GBA, GBA SP). הייתי משחק בוואריו וסוניק בעיקר, ומאוד אהבתי אותם (בגלל זה אני מאוד מצפה לוואריו לנד שייק). בכיתה ז' קניתי את הPSP שיש לי עד היום. בפברואר של שנה שעברה קניתי את הווי, וכל השאר היסטוריה. אני בספק אם מישהו יקרא את זה.

קראתי. אבל דבר אחד התפלאתי- למה היית צריך GBA SP אם כבר היה לך GBA רגיל?

טוב אני התחלתי אם קונסולה שדי דומה לאטרי 2600
יותר מאוחר קנו לשכן אטרי 2600 ושחקנו לפעמים באטרי שלו

יותר מאוחר קנו לאח "תואם IBM" ואז היו משחקים יותר נורמלים
כמו מנטזומה למי שזוכר
והמשחק אם המפלצות ענק שהורסות בניינים
ואחרים

כמו הרבה אנשים בארץ בסופו של דבר קניתי מאגסון
שזה זיוף של הNES בעל אותם משחקים בדיוק
באותה תקופה כבר יצא המגדריבר ולאחד החברים שלי היה כזה בבית
ככה שמאוד התלהבתי מהמגדריבר אבל שחקתי בNES

מידי פעם אני והחבר אם המגדריבר היינו הולכים לשחק בארקיד (המכונות הגדולות)
וגם אחרי תקופה קנו לו סגה CD

בכל מקרה קניתי גם GB הזה מהסוג הישן
ובן דוד קנה גיים גיר

חרשתי על הGB והתחלתי לקנות חוברות משחקים
בהתחלה בעברית ויותר מאוחר באנגלית שהיו ברמה גבוה בהרבה
לקח לי זמן אבל זה שיפר את האנגלית שלי בצורה מצוינת
ממצב שהיה לי קשה להבין הרבה דברים
ובגלל זה לא שיחקתי במשחקים כמו זלדה
למדתי להבין ולקרוא מהר מאוד

בכל מקרה עוד שקראתי רק חוברות בעברית חשבתי לקנות יגואר
הייתי זונת גרפיקה ולא היה לי מושג שאטרי הייתה כבר חלשה כל כך בזמנו
וגם לא ידעתי שהמכשיר כזה מטומטם
תחשבו שאז אטרי+64 ביט לא נשמע גרוע כמו היום

למזלי וויתרתי על הרעיון
וחשבתי בין לקנות סאטורן כי אהבתי את סגה יותר מנינטנדו בזמנו
או לקנות N64 בגלל ה64 ביט
על הPS1 לא חשבתי כי מי לעזאזל ידע שסוני החדשה בתחום תצליח כל כך
בכל מקרה גויסתי לצבא ושחקתי בN64
במהלך הזמן ראיתי כתבה על אמולטורים בEGM (ירחון )
ושחבר של אחותי אז -גיס שלי היום
הלווה לי את המחשב שלו לתקופה התחברתי לרשת והתחלתי לנסות אמולטורים
וכמה משחקי מחשב (פספסתי שנים של משחקי מחשב לתובת קונסולות וארקיד )
אחרי הצבא קניתי מחשב חדש
ויותר מאוחר PS1
את הPS1 קניתי שכבר יצא PS2 אבל מסיבות מובנות ... קניתי את הPS1
והתחלתי להשלים משחקים
במחשב החדש התחלתי לשחק יותר משחקי מחשב ואמולטורים
של קונסולות כמו SNES\מגדריבר וכו
יותר מאוחר של ניאו גיאו \כמה משחקי N64 שלא שחקתי ועוד

בכל מקרה הזמן עבר שדרגתי את המחשב וקניתי מחשב חדש
ולא התקרבתי לגימקיוב\XBOX\PS2 שהיו בהותה התקופה
בסוף קניתי את הPS2 אחרי שהוא היה מאוד בשל ...
שחקתי בו שנה וקניתי WII שנה אחרי ההשקה ואני מאוד מרוצה מימנו
קניתי גם מחשב חזק אבל אני לא מתחבר היום להרבה משחקי "HD"

לדעתי הרבה מהם מתרכזים בגרפיקה ופרזנטציה וזה בה על חשבון
אורך חיים וגיוון
ואני לא אוהב לשחק הרבה ברשת ככה שמשחק כמו גירז או COD 4
אני משחק כמה שעות בודדות מסיים וזורק

המשחקים שאני משחק בהם בעיקר היום זה מטרואיד פריים קורפשין לWII
וטומב רידר לאגנד למחשב
בעיקרון אני משחק בעיקר משחקי WII וגימקיוב (תאימות לאחור)
קצת באמולטורים כמו של הDS לדוגמה וקצת במחשב
אני גם קניתי את טורי טורי ודוקטור מאריו מהחנות של נינטנדו

זה התחיל כשהייתי צעיר מאוד.
בתחילה לא היייתי גיימר של קונסולות וכדומה, הייתי בעיקר מחשב.
המשחק הראשון שאני זוכר שאי-פעם שיחקתי בו הוא ריימן המקורי, עותק מקורי למחשב. אהבתי את המשחק כל כך.
רוב הזמן ביליתי בלשחק במחשב בכל מיני משחקים ישנים, עד שהכרתי את הסדרה פוקימון, לגיימבוי.
מאז, החלטתי למרות גילי הקטן שאני ממש רוצה GBC, בשביל משחק שכל כך רציתי שנקרא Pokemon Gold. לראשונה הגשמתי את חלומי וקניתי GBC.
בכל מקרה, המשכתי לשחק ב-GBC, ומה שמצחיק, רק בפוקימון.
כמו כן, קניתי את ריימן 2 למחשב, שכמובן סיימתי אותו בשמחה רבה.
ואז, שמעתי לראשונה על ה-GBA, הגיימבוי החדש והמשוכלל ביותר של חברת הפוקימון (כך קראתי לה בעבר), וקניתי אותו.
המשחקים שקניתי לו היו Pokemon Ruby וגם את Pokemon Sapphire, מפתיע מאוד.
נהנתי מן המשחקים האלו כל כך.
אחר-כך, הכרתי לראשונה את הגיימקיוב, שנורא רציתי. אך בשל העובדה שדאז לא היו כמעט בכלל חנויות שאני מכיר שהביאו גיימקיוב, ויתרתי על החלום.
לאחר מכן, שווק הדיאס, וכמובן קניתי אותו, בתחילת דרכו, בערך בחצי שנה הראשונה.
איתו קניתי, את המשחק הכי חמוד בעולם, Nintendogs.
לאחר מכן, קניתי ביפנית את Pokemon Diamond&Pearl, בגלל השיגעון שלי למשחקים אלו כבר מקטנות, ואחר-כך גם באנגלית.
מאז, הכרתי לראשונה את מה שהפך אותי לגיימר מקצועי. את ה-Wii.
החלטתי שהפעם אשבור את הקרח ולא אוותר על ה-Wii כמו שויתרתי על ה-GCN.
קניתי את הווי, עם TLOZ-TP, שהייתה סדרה יחסית חדשה בשבילי.
הייתי מאושר מאוד מן הווי, פעם הצלחתי להגיע ל-8 שעות משחק ביום. (קרדיט לזלדה)
לאחר מכן, אחרי הפסקה מן המחשב, חזרתי בכדי לשחק במשחק שאהבתי מאוד, CoD4, בגלל שמאוד אהבתי משחקי יריות וכמובן גם את CoD2.
מאז, הפכתי להיות גיימר רציני מאוד במחשב, וב-Wii, אך זה לא הספיק לי.
קניתי גם את ה-PSP בנוסף ל-DS, לפניי כשנתיים, בגלל שאז הייתי מכור למשחקים ניידים.
אבל, השנה החלטתי שהפעם בגלל המשיכה היחסית גדולה שלי למשחקי HD, אחסוך ל-PS3 או ל-360.
דבר הוביל לדבר, והחלטתי לקנות את ה-PS3, בלי לדעת הרבה על משחקייה, חוץ מ-GOW3, GTA 4 וגם RESISTANCE.
לאחר מכן, אחרי שקניתי את הקונסולה, התמכרתי גם אליה, ויש לי כ-12 משחקים ל-PS3.
ה-Wii ירד טיפה מראש הפלייליסט, כי אני עדיין מחכה לזלדה חדש, או לאיזה משחק פוקימון רציני יותר מ-PBR. ם:
בכל מקרה, במחשב, אני ממשיך לשחק, שידרגתי את המחשב משמעותית, ואני כיום גיימר כבד לכל דבר.

זה הסיפור שלי.

אחלה ת'רד רונן, דא"ג, מאמה יוקרו עדיין קיים. החנות שלהם בקניון איילון מזמן הלכה לעולמה, אבל עדיין אפשר למצוא סניפים של הרשת בכל רחבי הארץ. חרא של רשת אגב. אחת מהרשתות היחידות בהן אתה קונה משחק לגיימבוי ואתה לא יודע אם הוא מזויף או מקורי עד שאתה פותח את הקופסא.

על כל פנים, גם אני פחות או יותר נולדתי אל תוך עולם הגיימינג. מאז שאני זוכר את עצמי היה לנו בבית מגהסון (הגרסה האסייתית הפרוצה של ה-NES) וגם Master System (הקונסולה שקדמה למגה דרייב). אני ואחי חרשנו על הקונסולות הללו, והיו לנו שלל משחקים בהן. בין אם זה היה Rampage למאסטר סיסטם, או צ'יפ ודייל למגהסון, או אפילו משחק מכות של סומואים למגהסון, אנחנו נהננו מהכל.

כמובן יש לי גם שושלת ארוכה של בעלות של קונסולות ניידות, אתם מבינים, היה לי ולאחי ביחד פחות או יותר כל קונסולה ניידת שהיה ניתן להשיג בארץ (למעט Game & watch הישנים. היו לנו כמה משחקים כאלה, אבל בהחלט לא את כולם), אז מין הסתם היה לאחי את הגיימבוי המקורי עוד מאז שאני זוכר את עצמי. אני לא יכול להגיד שזכורות לי הרבה שעות משחק ממנו, משום שאחי לא נתן לי להתקרב אליו.

אז אחרי שנים רבות בהן היה לי ולאחי מגהסון, master system, גיימבוי וכמובן מחשב (אין על skate or die) אבי ואחי יום אחד מגיעים הביתה עם מגה דרייב חדש ביחד עם סוניק 1 וסוניק 2 (*קול של מקהלה*). וואו, זה היה אדיר! אני ואחי חרשנו על הקונסולה הזו כאילו אין מחר, ובסוף ימיה היו אצלנו מעל 20 משחקים (שכולם הלכו לאיבוד, ביחד עם הקונסולה, עם כל המעברים שלנו, ועם אימי שאוהבת לזרוק דברים בלי להגיד לי ולאחי. גם את המאסטר סיסטם הישן והמשחקים שלו היא זרקה לנו לפני שנתיים...), וזוהי ללא ספק הקונסולה שעבורי היא קשר ישיר לילדות. לפני שבועיים אגב, קיבלתי מגה דרייב "חדש" של חבר של אחי, וזה ללא ספק היה כיף היסטרי לשחק בקונסולה הזו שוב.

עריכה: וגם היה לנו גיימגיר, אין לי יותר מדי מה להגיד על הקונסולה הזו, חוץ מזה שהיא היתה fail גדול בגלל צריכת החשמל הגדולה שלה.

כמוכן, ביום בהיר אחד, שאני לא ממש זוכר אותו, הגיע אלינו הביתה Atari 2600 (כן, אחרי המגה דרייב). זוהי היתה הקונסולה הראשונה שהיתה תקועה אצלי בחדר. כמובן שאפילו עם זה שהיא היתה רק בתוך החדר שלי, לא נגעתי בה יותר מדי (בכל זאת, אטארי 2600 כשיש לך מגה דרייב ועוד מעט אתה מקבל סאטורן?). אז יום בהיר אחד אני ואחי הלכנו לקניות, ופתאום ראיתי את הסאטורן. ישירות נדנדתי לאבי שיקנה לי אותה, והוא אכן קנה לי אותה. הקונסולה הזו היתה הקונסולה הראשונה שאני ביקשתי ונקנתה במיוחד עבורי, ועל כן גם היו לי אליה רק 10 משחקים, אבל כל משחק שהיה לי עליה (לא היה לי נייטס) היה כיף גדול.

בשנת 2001 (אני חושב) היתה לי איזו שריטה שהחלטתי שאני רוצה לקנות Nomad, המגה דרייב הנייד, שכבר לא ייצרו אותו יותר אז. אז אני ואבי הלכנו לחנות המפורסמת "מגהסון סנטר", שעד היום קיימת בקניות הזהב, בשביל לחפשו שם. כישלון! לא היה שם נומאד, המוכר התחמן שראה את האכזבה שלי הציג בפני את הדרימקאסט, קונסולה שהיא כמו הפס2, רק זולה יותר. אחרי תיאום ביני לבין המוכר הצלחנו לשכנע את אבי לקנות את הדרימקאסט (כן, עם הטיעון שזה כמו פס2 רק חלש יותר, וגם שזה ישאר אצל אבי [ההורים שלי גרושים]). המשחק הראשון שבחרתי לקנות עם הדרימקאסט, על אף התנגדות המוכר בחנות (המשחק הזה יהיה קשה מדי עבורך) הוא שנמו. איזו גרפיקה גדולה, איזה עולם, וואו! אבל רגע, למה כל השלטים ביפנית, אלא אם אני קורא אותם מקרוב? ואיפה לעזאזל נמצאת המשפחה הארורה הזו שאני צריך למצוא... המשחק הזה הוא לא עבורי!

אז חזרתי לחנות, והחלפתי את שנמו במשחק הטוב ביותר שיצא עד היום; Power Stone 2. הדבר הראשון שעשיתי ביחד עם המשחק הזה היה לקנות עוד שלט, משום שזה משחק שדורש לפחות עוד שלט אחד. זהו משחק המכות הכי מהנה ששיחקתי בו עד היום. הוא לא דורש שינון של מהלכים מסובכים או כל דבר אחר, אלא פשוט היכולת לקרוע אחד לשני את הצורה תוך כדי שימוש טוב ביותר של הסביבה. זה כיף שלא יתואר, והחברים שלי רצו לבוא אלי רק בשביל לשחק במשחק הזה (בדומה לליאור עם SC4 ). אבל אחרי כמה חודשים קראתי בעיתון שהדרימקאסט מתה, ואיבדתי את החשק לשחק בה.

אז במשך שנים ארוכות הפסקתי להתעניין בגיימינג רציני, ובעיקר שיחקתי ב-CS וב-WC3 (וגם ב-WoW מ-2004 ועד 2006), גם היתה תקופה שקניתי גיימבוי קולור וגיימבוי אדבנס, אבל סה"כ אולי היו לי איזה 10 משחקים לשני המכשירים ביחד (לא כולל הקלטות של הגיימבוי המקורי, שעוברות את ה-30 בקלות). ואז יום אחד קראתי חדשה על כך שזלדה החדש לווי ישתמש בזיהוי תנועה בשביל לשלוט על החרב של לינק. אני מעולם לא שחקתי במשחק זלדה לפני כן, אבל הרעיון של שליטה בחרב של דמות עם זיהוי תנועה פשוט קסם לי, וידעתי שזוהי הקונסולה שאני הולך לקנות. גם על הדרך שמעתי על ה-360, והגעתי למסקנה שאני עד סוף הדור חייב להשיג את שתיהן, אבל קודם כל אני חייב לקנות את הווי. אז בתחילת 2007, אחרי ניסיונות רבים וכישלונות רבים הצלחתי לשים את ידי המטונפות על ווי חדשה, וזה היה פשוט כיף לא נורמלי. כחצי שנה מאוחר יותר השגתי DS, ובאפריל 2008 גם קניתי 360.

והנה אני היום.

	F.P	ציטוט:
	אחלה ת'רד רונן, דא"ג, מאמה יוקרו עדיין קיים. החנות שלהם בקניון איילון מזמן הלכה לעולמה, אבל עדיין אפשר למצוא סניפים של הרשת בכל רחבי הארץ. חרא של רשת אגב. אחת מהרשתות היחידות בהן אתה קונה משחק לגיימבוי ואתה לא יודע אם הוא מזויף או מקורי עד שאתה פותח את הקופסא.

עד היום זה נכון? ביזיון.

	ציטוט:
	בשנת 2001 (אני חושב) היתה לי איזו שריטה שהחלטתי שאני רוצה לקנות Nomad, המגה דרייב הנייד, שכבר לא ייצרו אותו יותר אז. אז אני ואבי הלכנו לחנות המפורסמת "מגהסון סנטר", שעד היום קיימת בקניות הזהב, בשביל לחפשו שם. כישלון! לא היה שם נומאד, המוכר התחמן שראה את האכזבה שלי הציג בפני את הדרימקאסט...

אני לא מבין איך החנות הזו מחזיקה עד היום. כל פעם כשעברתי שם היא הייתה נטושה אפילו מנגיף, ויש לו (לפחות הייתה לו) ספרייה ענקית של משחקים ישנים ונדירים. התלהבתי בעבר למצוא אצלו את Ground Zero Texas, משחק נדיר ומדהים (בזמנו) ל-Mega CD. כשהגעתי הבייתה גיליתי שהדיסק שרוט (אינעל אבוק!).

הוא באמת תחמן ומנייאק, אתה לא היחיד שלא סובל אותו. אפילו הנגיפים ברחו.

	ציטוט:
	ובאפריל 2008 גם קניתי 360.

קנית 360?

למה לא ראיתי אותה אצלך? איזה משחקים יש לך עבורה?

זה התחיל כשהייתי די קטן. לא הייתי אחד שיכול להכתיר את עצמי כגיימר, אבל אהבתי משחקי מחשב של מפה-ומשם.

בילדותי בעיקר אהבתי לשחק בכל הלומדות החינוכיות שאבא שלי קנה לי. היו לי טונות של משחקי 'קומפדיה', ובניהם "איתמר בעולם המדע", "גורדי בהרפרתקה בחלל", "גורדי בטירה האפלה" וכו'.

המשחק הראשון - הרציני שישחקתי בו ורץ מצוין על הווינדוס 95 (ז"ל) שהיה לי, הוא..ריימן! אבא שלי קנה לאחותי הגדולה את המשחק הזה, ואני נהנתי בעיקר מלצפות בה. היא נתקעה בשלב הראשון של 'ההרים הכחולים' ולא הצליחה להתקדם משם. אני הצלחתי לעבור את הקטע הזה, ואז "בטעות" מחקתי את השמירה שלה, התחלתי מחדש והתקדמתי אפילו יותר. בסוף סיימתי את המשחק ומשם הזכונות מסתובבות לי בראש ועושות שם סלט.

אני זוכר ששיחקתי גם במשחקים שהיו מותקנים על ה95 כמו "מלך האריות" ודברים כאלה. הוונידוס התקלקל, ואז במשלך שנה שלמה (!) לא נגעתי במחשב. קנו לאחותי הגדולה מחשב חדש, וקנו גם את ריימן M (שגמרתי אותו). וקנו לי מחשב חדש ואחרי זה את ריימן 2, ואחרי גמרתי אותו את ריימן 3, ובגיל 12 רכשתי את RRR, והיום אני גאה להחזיק את RRR2 שפועל על הווי שלי ש...קנו לי בערך לפני 6 חודשים.

אגב, בין התקופות שבהם שיחקתי בריימן M עד לריימן 3 פגשתי ושיחקתי גם בPS2 ובGBC, נורא רציתי שיקנו לי אותם, אבל ההורים התבחיינו על המחיר.

אגב2, עד היום אני יכול להריץ את המשחק ריימן 1 על XP ואיפלו לשחק בו בעזרת תוכנה מיוחדת. וגם שאר המשחקים של ריימן שיש לי פועלים (כולם מקוריים!).

טוב, מי שרד את החפירה?

בעיקרון אני זוכר את אחי ואותי משחקים ברובוקופ ובפרינס (הנסיך הפרסי) בגיל 4 על מחשב 286 עם מסך לא צבעוני אבל נתפסתי לגיימינג עם הקונסולות.

הקונסולה הראשונה הייתה גם כן בגיל 4 הייתה המגסון, זה היה מגסון מוזר עם שלטים אלחוטיים על בטריות ( תענוג שלא חזר) אחי רצה צבי הנינג'יה אבל הוא לא היה ובכלל אמא שלי הלכה לקנות אותו בלעדינו אז קיבלנו שני משחקים אחד "קארטה" זה שנלחמים בו, בנינגות בקרב אחד על אחד
ובסוף מגיעים לנסיכה ואי אפשר להציל אותה, בסוף יצא שזה מוקדם של יוצר הנסיך הפרסי...

מאז היה לנו משחק סולמות של מריו, דונקי קונג, wwf מריו ברוס, ועוד כמה אני זוכר שהמגסון נהרס
כמה וכמה פעמים, וכל פעם התפלאתי איך כל מגסון לא דומה כלל למשנהו וזה היה מנוגד להגיון
(אחד היה זיוף של סנס)

ואז אני לא אשכח שבגיל 5 או לקראת השש אמא שלי אומרת לי במונית שיש "מגסון חדש" זה היה מגה דרייב 2 עם סוניק 2 וזה היה רגע בלתי נשכח, כי הרמה של הגרפיקה המוזיקה, התנועות שסוניק עושה שעוזבים אותו היה כמו לשלוט בסרט מצויר באותו זמן, הייתי איום בסוניק 2, לא הצלחתי במשך כל הילדות לעבור את השלב השני, ככה שיצא שראיתי בעיקר את אחי משחק בו, עם קנאה קשה שהוא מגיע לשלב "השווה" (הקזינו) ובעיקר נוצחתי על ידו במצב הVS אבל זו הייתה תקופה נהדרת, ועל המגה דרייב יש לי יותר זכרונות שאני משחק בה על פני כל אחת אחרת.

מאז היה לי סוניק 1 שגם בו הייתי גרוע, מורטאל קומבאט 1 שגם בו הייתי גרוע (או שאחי פשוט שחקן על) אני זוכר שהתחלתי להיות שחקן טוב כששיחקתי בFTAL fury 1 קראנו לו "סטרייט פייטר"
ובילדות שלי לא הכרתי אף פעם את סטרייט פייטר 2.

אני זוכר מהתקופה הזאת גם, שהייתי משחק באקו 1 והייתי נורא מפחד לשחק בו שאני לבד בבית, היו לו מנגינות שעושות לי צמרמורת, כמובן שלא הבנתי כלום וסתם נהנהתי לשחות בים, ושוב אחי הוא זה
שהצליח להגיע עד לוויתן ענק. חוץ מהמגה דרייב היה לי גם סנס שהיה לו בו זלדה, ומריו וורלד
מזלדה נהנהתי נורא בעיקר לתפוס דבורים עם הרשת ולשחרר על אויבים ולהמם אותם עם הבומרנג, כמובן שמעולם לא סיימנו אותו גם אחרי שנתיים אבל הוא היה חוויה.

לא היו לנו עוד משחקים לסנס. וזהו את השנים עד שהיה לי פס1 (סוף כיתה ו' ) העברתי עם נינטנדו64
שהיה לי בו מריו זלדה (שעזבתי בהדרגה אחרי שביקשתי שיעזרו לי בקטע ספציפי באמצע המשחק)
ואיזה משחק מטומטם של חוש חש הבלש, מכרנו אותו לפריק של נינטנדו בשביל לקנות פס1

אני לא כל כך התלהבתי בזמנו מהפס1 או מהנינטנדו64 כמה שזה יהיה מוזר עוד הייתי שבוי בעידן ה16bit אהבתי את הגרפיקה, וניסיתי בכל דרך אפשרית שגובלת ברצח להשיג לי שוב מגה דרייב, כולל
התחננות לאנשים מפוקפקים שהיה להם אחד. על הפס1 אני זוכר בעיקר חרישות על טקן 3 כי
עוד לא נכנסתי לעולם הJRPG

כמובן שהיה לי גיימבוי רגיל וקולור, שגם איתם העברתי את הזמן היה לי 27 משחקים לרגיל ופוקימן
ועוד כמה לצבעוני.

ב2003 כשהייתי בן 15 גיליתי סוף סוף את עולם האימולטורים, זה היה חידוש מדהים, לשחק שוב בכל משחקי המגה דרייב שכל כך השתוקקתי לשחק בהם שוב, אבל יותר מזה הגילוי המרעיש היה דווקא אימולטור לסנס, הורדתי בתחילה כדי לשחק שוב במריו וורלד.

אבל במקום להוריד רק אותו הורדתי גם את כרונו טריגר, פפ4 פפ6 פפ5 וכמעט כל jrpg של הסנס
שיכולתי להניח עליהם את היד, שיחקתי ברובם עד מחצית הדרך (את 6 סיימתי) וככה התאהבתי
בזאנ'ר הjrpg החלטתי לקנות פס2 כדי לשחק בJRPG חדשים, השלמתי המון מעידן הps1 וכמה מימי המגה דרייב, ועכשיו יש לי דיאס שגם אותה קניתי בעיקר בשביל JRPG

FIN

לאחרונה לא הזדמן לי לשוטט באתרים ולפתוח ת'רדים חדשים בפורום, אז כמה טוב שיש את אינדקס הפורום לשעת חירום, כדי להקפיץ בינתיים דיונים נשכחים וטובים...

אני התחלתי בגיל 6
אבא שלי חזר יום אחד עם קופסא ובתוכה מערכת סינקלייר של ספקטורום
וותקי הפורום בטח מכירים זו המכרת שהיתה עוד לפני הקומדור האטרי וכו.

זו היתה מקלדת שחורה עם כפתורי ספוג כחולים כאלה, הגיע עם טייפ קסטות רגיל לחלוטין
שהיו מחברים למקלדת ולטלויזיה.
המשחקים היו מגיעים על קסטות כמו של מוזיקה, משחק אחד בקסטה
ולפני שמשחקים היה צריך להעביר את הקסטה אחורה ואז ללחוץ PLAY.

עד היו יש לי את המערכת , למרות שיש רק משחק עוד SPACE INVENDERS
אחחח איזו נוסטלגיה

מי שרוצה לראות איך זה נראה :
http://en.wikipedia.org/wiki/ZX_Spectrum

כשהייתי ממש קטן היה לנו מגה-דרייב מזוייף (מגאסון) עם כמה משחקים דפוקים ואחד מהם היה SMB.
היה נדיר שעברנו את העולם הראשון
אני זוכר שתמיד היה צריך להוזיז את המכשיר ולהטות אותו בצורה מסויימת כדי שיפעל..
אחרי הרבה זמן כשהייתי בכיתה א' או ב' או ג' לא זוכר דודה שלי שגרה באמריקה הביאה לי GBC.
בא איתו קריסטל אז זה היה כיף. לפני זה שיחקתי בפוקימון רק במחשב באימולטור בלי שידעתי אנגלית.
אחרי זה היו לי עוד הרבה משחקים (רובם מזוייפים) כמו SMB דלוקס וגברים בשחור
היה לי גם פלייסטיישן 1 יד שניה.. לא שיחקתי בו הרבה חוץ מטייקן 3 וקראש, אבל זה היה ממש מלהיב פעם. (האמת שהיה לי אותו בדיוק כשיצא פס2).
ואז בצירוף מקרים מוזר דודה שלי (אותה אחת) הביאה לי GBA SP.
הוא הגיע עם סופר מריו ברוס 3 שהייתי ממש טוב בו. אבל הרבה זמן לא קניתי אף משחק כי בארץ אז משחקי גיימבוי אדוונס עלו ממש הרבה.
רוב המשחקים שלי אליו מזוייפים (באחד מהם (יושי איילנד) השמירה נמחקת, אז נאלצתי לגמור אותו בלי לכבות את המכשיר), אבל יש כמה שביקשתי מההורים שלי כשהם נסעו לאמריקה לקנות לי והם מקוריים.
אחרי הרבה זמן הוא שיעמם לי והקש ששבר את גב הגמל וגרם לי לקנות DS היה פוקימון יהלום.
אז חסכתי וביקשתי מדודה שלי לקנות שם כי היא עוד מעט היית אמורה לבוא. קיבלתי אותו עם בריין אייג' 2..
ואז אחרי עוד שנה חסכתי 900 שקל וביקשתי מאותה דודה לקנות שם ווי (זה תפס לה מזוודה שלמה היא באה בסוף החופש הגדול).

THE END

הא כן יש לי גם פס2.

	~ערן	ציטוט:
	כשהייתי ממש קטן היה לנו מגה-דרייב מזוייף (מגאסון) עם כמה משחקים

"מגה דרייב מזויף"

	~ערן	ציטוט:
	כשהייתי ממש קטן היה לנו מגה-דרייב מזוייף (מגאסון) עם כמה משחקים דפוקים ואחד מהם היה SMB.

שתי טעויות קריטיות בפסקה הזו ..

לא התכוונתי ש-SMB דפוק..

וכן קראו לזה מגאסון. הוא נראה כמו NES מזוייף.

אני התחלתי לפני 3 שנים להיכנס לזה אבל מאז שהיתי קטנה היו לי 22
משחקי מחשב!(אני בת ראשונה אז היה לי הרבה מה לקבל!)והרבה היה של
דיסני ואז שהיתי בכיתה ב' ראיתי לראשונה ערוץ ג'טיקס ומישם הכרתי כמה משחקים
כמו סוניק אדוונצר
אחר כך אבא שלי הביא לי מתישהו מעיתון גלובס על כתבה של הקונסולות ומשם התחלתי להכיר את הWII וה-XBOX..

כי זה NES מזוייף, לא מגה-דרייב מזוייף..