נכתב במקור על ידי Sh3kel:
לסרבן שלום,רצוני לפתוח את מכתבי בכך שאינני בעל ידע מקצועי צבאי, וכי התמזל מזלי לאל ראות את מראות זוועת המלחמה ממוות ראשון. עוד ברצוני להדגיש את היותי ציוני גאה, תומך בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עד אשר השילוב הוא אפשרי בלי להקצין, וכי הינני עולה חדש מן הגולה אל ציון.
שאלה בודדת לי אלייך, ולא למה או כיצד היא, אלא למה דווקא עכשיו?
זכותך כאדם וזכותך כחייל לתאר את מראות המלחמה וזכותך להימנע מאזור הקרבות - אך מדוע בפומבי, מדוע ברעש ומדוע בצורה כה פוליטית ומופגנת?
ערכי ההומניות הם מותרות שאין אנו יכולים להרשות לעצמנו לקחת, שכן מי כמוכם, אנשי צבא ותיקים ולמודי קרבות, יודעים את מצבה הקשה של מדינת ישראל. מי כמוכם, מגש הכסף שעליה נבנית המדינה, מבינים את ערך ההקרבה וערך הרוע ההכרחי? הרי מלחמה היא גהינום, כתב שרמן, ומוטב שתישאר קשה כי אחרת נתחיל לחבבה, כתב מארק טוויין.
המצב של ישראל בעולם מובן לכל מי שעיניו בראשו וחייו בראש מעניניו - איננו אהודים בקרב תרבות אירופה הנאורה, ואיננו מקובלים בקרב אמריקה השיוויונית והנייטרלית. איננוו רצוים בקרב מדינות אסיה ויחסנו באוסטרליה אינו שונה מיחסם של כל גר אחר. הרי מובן לכם, חיילי צה"ל, כי ההרג שלנו אינו טוב יותר מההרג שלהם - אז מדוע עכשיו כנגד עמכם, צבא הגנתכם ומדינתכם שלכם?
המוסד הצבאי, כפי שבוודאי ידוע לכל חייל, איננו מוסד מוסרי. נותנים לך נשק, ושולחים אותך להילחם - ייתכן כי אינך רוצה במלחמה ואינך מאמין בה - אך יציאה פומבית כנגד חייליך מהווה בגידה מהמעלה הראשונה. אתם בוגדים בערכי המדינה יותר מהמתנחלים אותם אתם מתעבים ברצון כה רב, קריאה לעולם לבדוק את פשעי ישראל מהווה בגידה חמורה בכל ערכי מדינת היהודים והרצון הכה רב שאתם מפגינים לנוכח סירוב פקודה במלחמה שיש בה אלמנט של מלחמת קיום, הם גורמי הבגידה. הרי אתם, חיילי צה"ל ההומניים, ודאי מסכימים לדוקטרינה הצבאית הצה"לית לפיה אין מפקירים פצוע בשטח. אך זאת בדיוק עשיתם - פצעתם אנושות את החברה הישראלית, חיסלתם את המורל הצבאי וכעת שניתנת לכם הזדמנות להציל ולתקן, אתם יורקים בפנינו.
ועל כן, סרבן יקר, איננו תומך במאבק שלך. אינני יכול לתמוך באדם שבשם ההומניות מוכן להפקיר את כל מה שאנושי, ובשם ערכי ההומניות מוכן לאבד את מתנת הראיה, את מאור שני עיניו, ולהעלים עין מזוועות המלחמה ההכרחית - שכן, כפי שנאמר, כל מלחמה ממלחמות ישראל עלולה להיות האחרונה. אינני יכול לתמוך בך, ואינני יכול לתת לך כתף במאבקך. ואף על פי כל זאת, ביום בו אתגייס, ואכן אתגייס, אהיה מוכן לכל תפקיד אליו להישלח ולכל מקום בו יצטרכו אותי. שכן אמנם אינני מסכים איתך, אך על פי ערכי הדמוקרטיה, הינני מוכן למות בשביל זכותך לומר דעתך. האם אתה, סרבן יקר, מוכן להקריב אותו קרבן למעני?