שלום לכולם!
אני פותח תחרות סיפורי רפ נושאת פרסים...
תכתבו כאן את הסיפור חיים שלכם עד לרגע בו הגעתם ללוס אנטוס(העיר בה יהיה הרפ)
בסיפור חיים אתם חייבים לענות על הסעיפים הבאים:
שם מלא:
גיל:
תאריך לידה:
משפחה: (אחים אחיות הורים)
עיר לידה:

סעיפי בונוס:
מצב בריאותי:
למה ההורים שלך בחרו לך את השם הזה:
מקומות בהם גרת במהלך השנים:
סיפור על משהו שקרה:

סעיף חובה עיקרי:
סיפור חיים:

הסדר של הסעיפים תעשהו קודם תחובה ואז תבונוס ואז תחובה עיקרי.
**אם אתם כותבים על סיפור שקרה לכם תכתבו בסוף**

קטגוריות לשיפוט ופרסים:
מקום ראשון|הסיפור הכי טוב- משחק מחשב מתנת ויגיימס
מקום שני| הסיפור השני הכי טוב- פוסטר מתנת ויגיימס
מקום שלישי|הסיפור השלישי הכי טוב- פוסטר מתנת ויגיימס
הסיפור הכי מושקע|מי שישקיע ממש בסיפור(לא חייב הכי טוב)-תג בפורום:הכי משקיע (כמו שלי רשום צוות רפ)
הסיפור הכי הזוי|הסיפור הכי הזוי שיכתבו-תג בפורום:הכי הזוי(כמו שלי רשום צוות רפ)

חוקי התחרות:
*לכל בן אדם מותר לכתוב סיפור אחד כי יהיה לו רק דמות אחת...
*אסור לכתוב קללות
*אסור להגיב לסיפורים פה רק שמים תסיפור-תגובות ימחקו
*אין להעתיק מאנשים אחרים
*סיפור של שני אחים צריכים להיות הגיונים ושכל אח יפרסם לאיחוד
*מותר לפרסם גם את הסיפור בנפרד בפורום רפ
*אני יהיה השופט אז שלא יעבדו עלייכם

את הסיפור להגיש לדיון הזה עד לתאריך ה21/3/08 בשעה 5:00
יותר מאוחר אי אפשר להגיש גם עם יש לכם תסיפור הכי מושקע.

פרס: S.W.A.T 4 מקורי!

בהצלחה,
מירון צוות רול פליי

האנגלית זה מפני שזוהי דמות חדשה (יחסית) שלי לLSRP,ורק היום סיימתי לכתוב את פרק 2.
אני רוצה לראות את דעתכם,אני מתלבט אם להוסיף אותה גם לשרת שלנו.

Name: Leo Fido
Age:23
Birth Date:12/3/1987
Family: Mother,Marth Fido
Father,Vincenzo,No Brothers
Birth Place:San Fierro,San Andreas
Health:Cerently Fine
Why i got this name? My father thought i could lead his Business after he dies,he thought that Leonardo,is a very good name for his son.
Place i lived through ages: Los Santos,Los Venturas,San Fiero,Countryside.

I was born in San Fierro, My mother, Martha Fido, starting getting contractions at a party. Thank God my father and a very close friend of his, Vincent Capo, was there. They called immediate help and a Limo Driver came to help and brought us to the Hospital in his Limousine. And there I was born. I was named Leon Fido and Lived in Las Venturas with my mother and father. After about 3 years my parents divorced. They got caught up in a fight and things worsened. In the end my mother took me and moved away from Las Venturas, back to Los Santos, where my mother was born and raised.

I am not sure if I was 3 years old but I was around that age, I could only faintly remember what had happened. Me and my mother went back and lived in my grandma’s house, Vivian. Vivian was an Afro-American woman married to a Mexican Chicano who has also been divorced. She was so loving and caring compared to my mother. My mother was always gone working, she was out all of the time dealing drugs and having sex with other men. But when she came home, she would have quite a lot of money to feed us. So basically I had two moms! It wasn’t such a bad time but I was young at the time and didn’t realize in what kind of situation my mother was in. My grandmother knew fully well that my mother was dealing crack-cocaine and having sex for cash, and often they would be fighting about that issue.

Time flew by as I was getting older, I was often out the door playing with my friends like a normal kid. And we had a group of 4 lads. Antonio, Marcus, Curtis and me. Neither of us didn’t go to school because our families couldn’t afford it, so we stayed and chilled out. At the time, I was 8 and I could fully remember what great times they were. Even now I’d often think back at those times, maybe even day dreaming and falling asleep. But of course times changed, that’s when I met my uncle…

Yes, my uncle… Eduardo Cuba. He was related to my mother as an Ex Brother-In-Law. He was running a Mexican gang called Los Aquadores, a branch of the Aztecas. As soon as I met him we hung out a lot together with my friends, running small errands. These small errands varied from stealing, pick pocketing and destroying shops and cars. After doing these errands we would get payed, only small amounts but as I got older we got more and more cash and bigger jobs. Times were fuckin’ great; we had an awesome gang at the age of 15. Antonio, Marcus, Curtis were of the same age and Roberto Mendez was 23, Al Hebrera was 21 and Eduardo himself was 22. Oh, hehe, and I almost forgot. Our sworn enemy… Los Santos Vagos. They were fuckin’ shitbags, they would come around with lowriders and shit, thinkin’ there hard. We would be disturbed and pull out our nines and blasted on those fools. Although… It was good and funny, laughing at those fools but until one day we really underestimated them. Los Aquadores were having a meeting with the Aztecas we would come by with our low riders and have a small chat and come to business. Before we knew it, it was a setup… The Aztecas had set us up together with The Vagos. They came to an agreement to work together and secretly wanted to get rid of us.

Yes, we were setup. Those fucking pigs set us up. But thank God we had our pistols ready and Roberto had a Tech-9. We were supposed to meet at Mulholland Intersection and we came a bit earlier than the normal time. We drove there with our low riders and made a circle, for so that if anything went wrong, we would be able to cover behind them. We stood there waiting for 15 minutes and we were thinking that something went wrong. And I guess we were right. Vagos pigs and Aztecas pricks came closing in. Creating a small blockade with cars and they all got out. To my surprise they had good weapons, Mp5 and Ak’s And even Desert Eagles. Eduardo blurted out something Spanish and drew his 9mm pistol. He lowered himself and gave a command to draw our weapons. So we did, we all grouped up and behind Eduardo’s fine low rider. Vagos were shooting with shotguns and mp5’s, while Aztecas with Ak’s and Tech-9’s. A massive shootout. I’ve never seen the Vagos roll that deep before and one of the Vagos pigs shot Marcus straight in the head. I looked to the left side of me and saw ¾ of Marcus’s head. They actually blew a quarter of his head off, I guess it was a shotgun. Soon as I saw that I freaked out. I was shaking, so angry and scared as hell at the same time. I couldn’t take this anymore, it just had to end. We could never win against them, they were too big. We fought a little longer now. We decided to escape in the low riders. Eduardo ordered me, Roberto and Al to get in his car and he ordered Curtis and Antonio to follow him in another low rider. We all got up at the speed of light and dove in our car we were ordered in. Eduardo started the car and drove of. Everything seemed as in it was in slow motion. Antonio and Curtis got in another low rider. Antonio jumped in and took the steering wheel and started the car. Curtis jumped in the passenger seat and brutally got shot in his chest, I guess it must have been 6 shots with an AK47. Antonio shit himself, and by that time we were driving away, driving to the direction of the Los Santos bank. I got the chance to look back and I saw Antonio grabbed Curtis’s 9mm and got out of the car. He drew his other 9mm and aimed two pistols at the Vagos. And he actually shot 2 Vagos and one Azteca. I looked back in front of me and screamed at the top of my lungs. I have lost my childhood friends...

At the time I was 17 and all my life I’ve been seeing the ghetto of Los Santos. I never knew that this was going to change. We drove away with our low rider we drove to a cabin, north of Los Santos. We stayed there for a couple of weeks and got our shopping in at Montgomery. We had to do something, we couldn’t stay there for the rest of our lives. And there is no way we could go back to Los Santos, we could easily be shot. Those mindless gangbangers wouldn’t hesitate to shoot us. Eduardo was thinking. He got an idea what sounded crazy, but it could give us a new chance. His idea was to start a new life and gang in Las Venturas. A soon as he told the whole idea my mind went crazy. I couldn’t possible imagine going back in Las Venturas. And our cash is running low, we had to make a living somehow. So, we decided to go to Las Venturas. We got our shit together and drove off to Las Venturas.

We arrived in Las Venturas and we saw a very big difference between Los Santos and Las Venturas; No street gangs. And I remember Eduardo saying: “Fucking Spaghetti eaters.” We found out that Las Venturas was actually built by the Italian Mafia, and from here we would establish Los Aquadores again. We decided to do our own jobs, everyone a different job so we would earn money. Eduardo would work at the docks, importing guns from Russia and selling them on the streets. I would get connections from the mafia and get drugs and selling them for a high price. Roberto joined me and Al joined Eduardo. We would come together after a hard days work and Eduardo would give us guns. And most of the time I would have a lot of cash and many grams left. We would sniff some cocaine, and this stuff was different than in Los Santos. This was pure shit from Colombia. Days went by and we were getting richer and richer. Selling guns earned a lot for families who were in war.
Days were good, and there was no trouble from the cops. Cops loved the coke we would sell to them, they were corrupt as hell. And soon I turned 18, and on that very same day on my birthday I reunited with my father again. We were supposed to supply the Tattaglia’s with Cocaine and guns. They were in war with Cuneo; they both were my best customers. We decided that I and Eduardo would supply the Tattaglia’s and Roberto and Al would supply Cuneo. While dealing with Tattaglia’s I met my father, Claude, Claude Fido. I hugged him and squeezed him tightly while Eduardo was supplying weapons. While I and my father were done we got each others numbers and sold drugs to the Tattaglia’s.

We sold our products in the name of Los Aquadores. So did Roberto and Al. One day Roberto got a call from a newspaper. He thought it was kinda odd, but agreed to meet them. They were to meet at the City Hall and Roberto got in the car. After a few questions they tied him up and mugged him. Roberto told about Eduardo and The Los Aquadores. The unknown family rigged the car with a bomb and blew up the car. Roberto survived, he rehabilitated in the Las Venturas Hospital. He told the whole story to us and fled to Los Santos. That’s all I know from him. Things got fucked up without Roberto and Al got threatened by Paterno. Al got scared and fucked off, also back to Los Santos. Me and Eduardo had a serious talk. After the talk I knew what he had to do. He went off to revenge the Vagos and find his two best friends.

I got my phone out, called my father and told him what had happened. Our relations got very good; we were father and son, and also best friends. Times were so good, I didn’t have to deal drugs; nor did I think about Eduardo. My father inspired me so much that I was going to follow his footsteps. My father gave a legit drivers license and a house. And now from this point I would have my very own organization…. The Fido Organization. With this organization I would recruit local drug and gun dealers to work for me for a fair price. We would get a large supply and deal to families for a low price. That way we could earn large amounts of small cash and we’d make a big profit. We had big connections with families but we only had few members.

So, born in San Fierro lived in Los Santos. I never knew what happened to my mother, nor my grandmother. Never did I really care. Sometimes I’d still think about my childhood friends and the ghetto lifestyle we lived in. And of course that horrific shootout with the Vagos and Aztecas. And now my uncle, Eduardo, hoping he would return in a good state of mind together with Roberto and Al.

I continued to work on my organization with my father and things didn’t work out. Las Venturas have different people than in Los Santos and I missed the people there. My father left the Tattaglia’s. And from that point I was fed up with this town. I moved back to Los Santos, got our cash and left Las Venturas. This time I would help, finding my uncle Eduardo and my old gang. I’m praying that I will succeed.
Now, I’m in Los Santos. Lost all my money and rented a cheap place. It’s strange being back again, it has been two years. I’ve set a few goals in my mind, to find my grandmother Vivian, to find my mother and to find my uncle Eduardo. Roberto and Al are probably dead. I was even thinking of reestablishing The Fido Organization again. This time I would use more help of my father and Eduardo, If I him that is
.
[This Story is the second part in the story. Before continuing, read part one.]
Once arrived in Los Santos our cash was completely lost, left with only our wallets which had about 5G’s. I’ve gained a lot of wisdom and street smarts by living in Las Venturas for three years and working together with The Mafia. I soon rented a small and cheap apartment, just on Market Street. I had also made a few goals in mind; Finding my grandmother, Vivian. Finding my mother and of course my best friend and uncle, Eduardo Cuba. It felt weird being back in Los Santos again, but I found my ways trying to live a peaceful life. But soon I had to stop paying cash and I opened a bank account. I became a drug dealer again but there were too many Gangs and Organizations dealing with citizens and The Mafia. Being fed up by having to raise my prices I gave it up. In a way, it’s a good thing but after that I got into carjacking which once had me caught up in bad trouble…

My boss contacted me to steal a car near the vicinity of Vinewood. I followed my orders and looked for it. As I was nearly about to steal it, the owner entered the car. I of course shit myself and ran away quickly. He stepped in and drove off. I decided to chase him and I stole a car nearby and follow him around Los Santos. It wouldn’t have been a wise choice to steal it at that moment so I followed him until he stopped somewhere to give me time to jack it. And then he stopped at a local 24/7 supermarket stepped out and entered the shop. I got my chance and ran to his car, looking around me to see if anyone was there and tried to pick the lock. Finally the lock broke, but damn! I had to start up the engine. Breaking the part underneath the dashboard, ripped out a few cables and started hotwiring it. I had to hurry up because he can come out any time now. “Hey! What the fuck!?” He yelled quickly running to his car and pulled out his keys. I panicked “Start! Goddamnit!” The next thing I knew was that a fist landed straight in my face, severely crushing my nose; which now broke and knocked me out.

Five minutes later I woke up. With my hand I felt my face, feeling that my whole face swelled up. Also feeling some silky substance cloth, covering my eyes… I was blindfolded! The driver mumbled something in Sicilian now, didn’t know what he was saying because I only have little knowledge of the Italian language. “Where are we going!?” I said in a panicky voice. “To Hell…” The man said in a calm but very nerve-racking voice. He stopped now, with my ears I listened closely; I heard Seagulls now and water splashing. I guessed I was somewhat close to the docks. Then something liberated me; he took the blindfold off my face. I looked around and I guess I was right, I was at the docks. He got a Cuban cigar, cutting the end off with a cigar cutter. He lit up the cigar. Inhaled the smoke deeply, blowing it back out. While he was smoking his cigar he thought deeply. When he smoked his cigar halfway he got out of his car and dragged me out. I didn’t resist as he kept on dragging me to the ledge of the docks. He forced me to the ground and pulled my head over the ledge. “Jacking my fucking car…” He mumbled. “I’m sorry!” I shouted. He got his cigar cutter and placed it on my thumb. Suddenly a sharp pain rushed from my palm to my spine. I felt a thick liquid running down my arm, which was blood. “AAAAAAAHHHHH” I screamed out loud. “Scream while you can, nobody hears you anyway” He said, grinning. Again he moved the cutter to my little finger. Again I felt a sharp pain. I screamed again “Aaaahhhhh!” He laughed devilishly.

“What the fuck, pendejo!?” I heard a familiar voice. The man who assaulted me turned around. “Get the fuck away from Leon, Puto!” The man with familiar voice pulled a gun. “Vamos! Pendejo!” This is were I recognized his voice, it was Eduardo! The man let me go, walking towards Eduardo. “Get the fuck back, Frank.” Eduardo said. Frank smiled. I guess they knew each other somehow… Frank drew his pistol. Eduardo responded and lifted the gun at his head, Frank did the same. They both stood there aiming the weapon at each other. They were both silent until a loud noise echoed. To my surprise they were both on the ground. I shocked and they both didn’t move. I got up and walked to Eduardo. “Fuck!” I shouted. They were both shot in the head, my best friend lying there at the shittiest place you can be. I cried. I sat there for like 5 minutes, thinking about his death. Finally as I settled down abit I stepped into Frankies car and drove off.
I delivered the car to my boss, explained what had happened and he took care of my hand. I told him that this was gonna be my last job as a carjacker. I now had enough money to get myself sorted. I still kept on renting a motel and done various small jobs such as washing dishes and other things in restaurants and bars. I went to school too, where I Got myself some qualifications. And I also tried to visit my grandmother, Vivian. But the next door neighbors told me she died of cancer last year. And finally I applied for a job at the LS-PCT. And the good thing was that I got accepted. I never felt so happy in my life, and everything was going fine. I bought myself an Elegy, a lovely sports car which I still have. I planned to keep to this career and maybe I might think of becoming a part of LS-PD…

Leonardo “Leon” Fido.

כתב הסיפור-asi2211

OOC:
שם:אסף
כינוי בוונט:[gmr[asi_lot
כינוי שיהיה בשרת:Asi_Lot


IC
שם:Asi
שם משפחה:Lot
תאריך לידה:02/03/1986
גיל: 21.
.מקצוע: מחפש עבודה, רוצה לעבוד במשטרה.
תיק במשטרה: שום דבר.


רקע:הכול התחיל ב1986 בעיירה לוס סנטוס הורי היו יהודים לאבי קוראים ניסם ולאמי שושנה אבי כול הזמן התעלל בנו ולכן 5 שנים אחרי שנולדתי אמי עזבה את הבית ואבי התאבד דודי(אח של אבא)החליט שהוא יגדל אותי אני מאד אהבתי אותו הוא עבד במשטרה, הוא היה גבוהה שער שחור, הוא שיחק איתי הרבה שהייתי קטן.הוא שלח אותי לבית ספר קשה מאד בגיל 6 הרביצו לילדים אבל דודי לא ידע ולא סיפרתי לו כי לא רציתי שידאג,ואז שהגעתי לחטיבה הייתי צריך לעבור בית ספר,בבית ספר שלי לא היה אלימות אבל למדו קשה מאד.בתיכון היו לי מלא בעיות המורים הכשילו אותי בכוונה (הציונים היו בין 0-15) איפלו אמרו לילדים לתת לי מכות וכמובן לא סיפרתי לדודי,בגיל 17 בערך דודי סיפר לי שמשהו מחפש אותי כנראה זאת אמי פגשתי אותה נראה לי שזאת היתה אמא אבל היא חיבקה אותי וברחה מהארץ והתאבדה הזכרתי לה את אבי כנראה, והיא פחדה היה לה בעיות שפגשתי אותה היא היתה מוזרה מאד.דודי ניחם אותי ואמר לי שיהיה בסדר והלכנו למסעדה באותו ערב ואז היו מלא שוטרים שמה והם היו חברים שלו והוא הכיר לי את כולם והיה מאד כיף להכיר אותם.
סיימתי תיכון הייתי צריך ללכת לצבא,בהתחלה רציתי ללכת לקרבי אבל אמרו לי שאני לא יכול והתעקשתי והם הכניסו אותי לכלא הם ראו שלא אכפת לי להיות בתא שלי,אז הם שיחררו אותי לקרבי עשיתי טירונות קשה מאד הכי מעצבן היה זה שלימדו אותנו על הנשק אהינו צריך לפרק את הנשק ולהרכיב לנקות ולהרכיב אחרי כמה ימים התחלנו את האימונים בבסיס הקרבי התרגשתי ללכת לשם בקשתי מלא חברים כבר מהטירונות אבל פגשתי עוד כמה וותקים שהיו בבסיס.הייתיי "צלף" הייתי טוב עם הנשקים.במשימרות היה הכי כיף ליהיות עם מישהו אחד בתוך איזה חדר ולראות שאף אחד לא נכנס ובנתיים אנחנו מדברים אוכלים ממתקים כמו ילדים קטנים היה מאד כיף.יום אחד באמצע אימון בא המפקד ולקח אותי לצד ואמר לי שקרא משהו לדודי ושאני ילך לבית חולים(לא זוכר את השם)נסעתי לשם ראיתי את דודי הוא דיבר איתי כמה מילים אחרנות לפני הניתוח שלו ויצאת,מה שקרה לו זה משהו ירה בו לא ברור מי,הסתיים הניתוח הרופא מסתכל במבט מוזר ואומר לי "לא" והתחלתי להתעצבן שככה נתנו לו למות.לקחתי את הדירה ואת המכונית שלו עשיתי רשיון לרכב והתחלתי חיים אחרים סיימתי עם כול הבלאגן לימודים וצבא עכשיו אני רוצה לחפש עבודה ויש לי רעיון מעולה הכרתי את כול החברים שלו במשטרה הייתי בצבא והייתי מעולה עם הרובים אז למה שאני לא ילך למשטרה.עכשיו אני מברר על זה.

OOC:
שם: דודי
כינוי בוונט:[Stan
כינוי בשרת:Stan_McSwain


iC:
שם: Stan McSwain
מגדר: זכר.
תאריך לידה: 1986 / 08 / 02
גיל: 21
מקום לידה: ניו-יורק . ארה"ב
לאומיות, גזע: אמריקאי
דת: יהודי
צבע עניים: כחול
מקצוע: משטרה
שפות : עברית , אנגלית
קעקועים: בשתי זרועות
חינוך :
1. בית ספר לשוטרים מתחילים.
2.קורס בחיל הים האמריקני.
תאור הדמות: בן - אדם שרירי , לא מדבר הרבה, תמיד רואים בו בן-אדם סגור בעצמו במלא מחשבות
אבל בן אדם ידידותי , קשוח .

סיפור רקע :
סטן מקסוין נולד בשנת - 02/08/1986 בניו - יורק למשפחה יהודית
ילד שני במשפחה,
התגורר בשכונות מסוכנות של פושעים. תמיד שהיה קטן
הציקו לו , גנבו לו כסף לארוחת בוקר , ואביו היה שוטר היה פוחד מאביהם של הילדים שהיו מציקים
לו , שודדים אותו , בגלל שאביהם פושעים ידועים ומסוכנים השוטרים עצמם לא רוצים להיתעסק איתם
עד שיום אחד אבא של סטן עזר אומץ וצירף את חבריו השוטרים והחליטו לעצור אותם על פשיעם
כמובן שהצליחו לעצור את כולם עד שיום אחד אחיו של הפושע הידוע שנעצר רצה להיתנקם בהם
הוא רצח את אבא של סטן , סטן הקטן נשאר ללא אבא עוד מגיל 8 תמיד גדל בצל אימו ואחותו הגדולה
בת ה-21 תמיד עבדה בבר ודאגה בקושי למשפחה,
ותינוקת בת שנה וחצי .
למרות זאות סטן החליט לעבור להתגורר בלוס סנטוס
סטן התגייס לחיל הים אחרי שסיים קורס הוא החליט להפסיק ורצה להיות שוטר , אז הוא נרשם
לבה"ס לשוטרים אחרי שנתיים בבה"ס סטן הפך להיות שוטר . אבל עדיין לא הגיע לדרגה של אביו
בהתחלה בעבודה הייתה קצת קשה מבחינת התאקלמות אבל כולם תמיד ריחמו עליו בגלל אבא שלו
שהיה שוטר טוב בתחנה בה הוא עבד . סטן השוטר זכה לכינוי " הקברן " הוא היה שוטר הכי מפחיד ברחובות
ניו - יורק , פושעים היו מפחדים ממנו בכך הופחת הפשיעה בניו - יורד בכמה אחוזים
הודות לסטן .אחרי שסטן התקדם בניו יורק אז הוא קיבל הזמנה לעבוד במשטרת לוס סנטוס
סטן נענה להצעה והחליט לעבור לגור שם יחד עם חברה שלו .

שם מלא :טוני ג'ון סוופורד

גיל: 35

תאריך לידה: 17.01.1972

משפחה: אחים אחיות הורים הורים-ג'ון אביו, אימו קרוליינה ואחיו סאליבן הקטן ממנו בשנתיים.

עיר לידה: נורט-פיץ' , מיזורי, ארה"ב.

סעיפי בונוס:
מצב בריאותי: הלם קרב, ופגיעה במרפק שמאל
למה ההורים שלך בחרו לך תשם: על שם סבו ג'ונתן.הזה
מקומות בהם גרת במהלך השנים: נורט-פיץ', לוס סאנטוס.
סיפור על משהו שקרה :
באחד מההתקפות של הפלוגה שלו, היה עליהם לאבטח כפר לרגלי כבישחשוב.
הם נכנסו לכפר עם רדת החמה , ומה שראו היה רקבתים שרופים, גופות מרוטות, ואף נפש חיה.
טוני וג'ייקהתקדמו לבית הבא במטרה לבדוק שהוא אכן נקי, כשהשאר בודקים את שארהמבנים.
ג''יק בעט בחוזקה בדלת ופתח אותה בקול חריקה קולנית, ונכנס פנימה,טוני התכון להיכנס אחריו, אך לפתע שמע צרור יריות קצר-ולאחריו, ראה את גופתו של ג'ייק שמוטה על רגליו.
טוני החזיר באשלכיוון הדלת בלי שאפילו ראה על מה הוא יורה.
הוא שמעקול נפילה בקרקע.
נכנס לחדר, וראה גופה של גבר עירקי בשלולית דם , עם רובה לצידו.
הוא רכן לעבר ג'ייק , מכוסה הדם, וזעק לעזרה אך לשווא-חברו ג'ייק מת על בידיו.
סעיף חובה עיקרי:
סיפור חיים:
שם:טוני סוופורד

תאריך לידה:17.01.1972

מקום לידה:מדינת מיזורי, ארה"ב

שפה:אנגלית(עברית)

אזרחות:אמריקאית

שירות צבאי: חיל הנחתים של צבאארה"ב.

פציעות\מחלות: הלם קרב, פגיעה במרפק שמאל.

טוני סוופורד, נולד בעיירה קטנה במיזורי ב17.01.1972
למשפחה ממוצעת,
אביו ג'ון היה בעל מסבאה מקומית,

אימו קרוליינה הייתה עקרת בית,

לטוני יש אח קטן ממנו בשנתיים
טוני גדל בבית רגוע עם ערכים, למד בבית הספר המקומי , וסיים מכללה לאלקטרוניקה בהצטיינות.
בנעוריו הצטיין בכדורסל , ונהנה לשחק ביליארד עם אביו בסופי שבוע.
כשהגיע לגיל 18 התגייס לצבא,
הוא עוד זכרביום שבו קיבל את המדים והיה צריך ללכת לתחנת האיסוף של החיילים, באותו יום בידיוק,
במסבאה של אביו, כשנכנס להגיד שלום לאביו, ראה שם את אביו, אומר בגאווה לכל הסועדים,
"זה טוני, הוא התגייס לצבא, הבן שלי התגייס"
טוני הגיע לבסיס הטירונות שלו ועבר טירונות מפרכת (שבמהלכה אף נפצע בגידים במרפק שמאל), טירונות של חיל הנחתים של ארה"ב.
טוני התחבר עם פלוגתו במהרה, והחל להבין מה זאת חברות אמת,
תוך שהוא מתגעגע לחברתו ג'וליה שמחכה לו בבית, כשיחזור.
בינואר 1991 הוצב טוני והגדוד שלו בערב הסעודית, במה שכונה אז "מבצע סופה במדבר"
בבסיס שלהםבאמצע המדבר, לא היה הרבה מה לעשות, חוץ מלקרוא מכתבים מהיקירים מהבית, להעביר סיפורים בין החברה, ולהסתכל על התמונות של החברות.
באחד מהמכתבים שג'וליה שלחה לו, קרא שם טוני, על ידיד של חברתה שהיא פגשה בשם רודי
היא אמרה שהוא יודע להקשיב, וכיף בחברתו.

עם פרוץ המבצע ב17 בינואר 91' הבין טוני שזו אכן מלחמה.
כל ערב שמע וראה כיצד מטוסים חוזרים הלוך ושוב.. ואותם אורות מרחוק.. אותם ההבזקים והקולות..
אך הכוחות הקרקעים עדיין לא נעו.
כל זה השתנה בחודש הבא, בפברואר 91' הגדוד של טוני צלח אל מעבר למדבר הלוהט , להילחם .
באחד מההתקפות של הפלוגה שלו, היה עליהם לאבטח כפר לרגלי כבישחשוב.
הם נכנסו לכפר עם רדת החמה , ומה שראו היה רק בתים שרופים, גופות מרוטות, ואף נפש חיה.
טוני וג'ייקהתקדמו לבית הבא במטרה לבדוק שהוא אכן נקי, כשהשאר בודקים את שאר המבנים.
ג''יק בעט בחוזקה בדלת ופתח אותה בקול חריקה קולנית, ונכנס פנימה,טוני התכון להיכנס אחריו, אך לפתע שמע צרור יריות קצר-ולאחריו, ראה את גופתו של ג'ייק שמוטה על רגליו.
טוני החזיר באש לכיוון הדלת בלי שאפילו ראה על מה הוא יורה.
הוא שמע קול נפילה בקרקע.
נכנס לחדר, וראה גופה של גבר עירקי בשלולית דם , עם רובה לצידו.
הוא רכן לעבר ג'ייק , מכוסה הדם, וזעק לעזרה אך לשווא-חברו ג'ייק מת על בידיו.
וזו הייתה האבדה היחידית שלהם במלחמה.
ב28 לפברואר הוכרזה הפסקת אש, והפלוגה של טוני יכלה לחזור.
את שלוש החודשים הבאים, והאחרונים שלו בצבא , טוני בילה בבסיס בערב הסעודית,
עם טלויזיות, כך שיכל לראות מה קורהבבית.
אך המכתבים , שהיה מקבל מג'וליה לפני חודש,וחודשיים פסקו להגיע.
טוני הבין, כנראה שג'וליהכבר לא מחכה..
הוא חזר הביתה במאי, כנחת בדרגת רב טוראי , שלחם במדבר למען המדינה.
הוא חזר הביתה, פגש את אימו ואביו, שלא הפסיקו להתגאות על כמה שבנם אמיץ, וגיבור.
אך שום דבר לא היה כמו אז.

כשבא לבקר את ג'וליה, גבר זר פתח לו את הדלת, וג'וליה מאחוריו.
טוני הבין- והסתובב והלך לדרכו, ולא הפריעו לו הצעקות והבכי של ג'וליה מאחוריו.

הוא התחיל לעבוד במסבאה של אביו, כשאביו לא מפסיק לספר שוב ושוב על בנו הגיבור.
זה לא הפריע לטוני,
מה שהפריעה לו, זה אותם חלומות, לילה אחרי לילה,
על אותה פשיטה, על אותה אבידה.
הוא לא יכל לראות אנשים במסבאה אוכלים ושותים להם, כשהוא, ושאר פלוגת וטיגנו נקניקיות משומרות על מדורה באמצע המדבר.
הוא לא יכל לראות אנשים צוחקים כל כך, בידיעה שאימו של ג'ייק יושבת ומתאבלת על בנה המנוח.
הוא גם לא התעניין בחיפוש אהבה.
באחד מהלילות, אחרי אותו סיוט, שכב ובהה בתקרה, וחשב האם כל זה היה כדי..
האם כל מה שעבר עליו, באמת ראוי לזה שיקרא גיבור?

טוני החליט לעזוב את העיירה שלו ועבר ללוס סנטוס,
לדירה קטנה, ולגור בה לבד ולחיות את חייו בשלווה.
מדי פעם הוא מבקר את הוריו במיזורי, ואת אחיו.
כיום הוא עובד כמאבטח במחסן של רהיטים, אחד העבודות האזרחיות היחידות הכוללות נשק.
טוני חשב לא פעם לחזור לצבא, אך בעיות פסיכולוגיות והלם קרב מונעות ממנו-כך לפי הרופא שלו לפחות.
כמה פעמים מנע שודים במחסן ונאלץ לירות כמהיריות לאוויר.על זה זוכה טוני בטפיחות על השכם ותו לא.
ההנאות הקטנות של טוני מהחיים, הם אותם סיגריות שהוא מעשן בשמירות בלילה, כל לילה שקט שהוא מצליח לעבור בלי הסיוטים,
ועוגת הפאי שהוא נוהג לקנות לעצמו בערב שישי, כבילוי,
בכלל, טוני לא יוצא הרבה לבילוים, הבילוי הכי נפוץ שלו, זה להיות בבית עם בירות ועוגת פאי, ולראות סרטים עד שהוא נרדם על הספא.
מדי פעם הוא יוצא אבל זה לא קורה ברבה.לפאבים, או לבילויים אחרים עם חבריו.:

OOC:
שם: דני
כינוי בוונט: gmR Big Danny K M
כינוי בשרת הרולפליי: Derrick_Wilson


שם מלא: דריק ווילסון (Derrick Wilson)
כינוי/שם חיבה: ביזי-די (Bizzy-D)
תאריך לידה: 27.9.1984
מוצא: קנדי
מקום לידה: טורונטו, אונטריו, קנדה
Toronto, Ontario, Canada
אזור מגורים לפני המעבר לארה"ב((לסאן אנדרס)):
טורונטו, אונטריו, קנדה
Toronto, Ontario, Canada
מראה: עור לבן, שיער בלונדיני-חום בהיר,
עיניים כחולות, שרירי אבל לא "מנופח" מדי.
אופי: אדם נחמד ושנון (ציני), הוא מתבל את סגנון הדיבור שלו בהומור ואמירות שנונות שמצליחות להצחיק אפילו את אנשים ששונאים אותו, שונא ש"מדברים מלוכלך" על אחותו ומשפחתו ועלול להגיב בקיצוניות ולעיתים אף באלימות. אך הצדדים הטובים בו כמו האופי הקליל והרצון לעזור הפכו אותו לשוטר האהוד ביותר במשטרת טורונטו.
מבטא: מבטא אנגלי בערבוב עם צרפתי
מקצוע לפני המעבר: שוטר; מפקד יחידת התנועה במשטרת טורונטו;
הועבר מאוחר יותר להיות שוטר סמוי;
עזב את המדינה (קנדה) עם דרגת סגן Lieutenant))
שלא בטוח שתתקבל ע"י ארצות הברית
((לא בטוח שישימו אותי שוטר ב-RP));
מצב כלכלי: בינוני - טוב
שפות: אנגלית((אנגלית זה גם עברית)) וצרפתית.
משפחה: הורים בטורונטו, אחותו לומדת רפואה במונטריאול ושאר המשפחה הרחוקה באיזורים שונים בקנדה.


קורות חיים:
דריק נולד למשפחה של צרפתים – קנדים שעברו ממונטריאול לטורונטו. הוא נולד להורים ניקול דה פרדייה וג'ון ווילסון, ויש לו אחות שגדולה ממנו ב-4 שנים בשם אבריל, שמעדיפה שייקראו לה אייבי (Avie). דריק מילדותו אהב שוטרים, כאלו שנוסעים על ניידות, לובשים מדים ואוכפים את חוקי התנועה. כשגדל מעט התחיל לאהוב שוטרים מסוג אחר: כאלו שלובשים חליפות או סתם בגדים אזרחיים, נוהגים ברכב משטרתי שנראה אזרחי לכל דבר ומפריעים לתנועה. והחלק שהוא הכי אהב: לירות בפושעים או בסתם אנשים מרושעים. בגיל 17 הוא הלך למעין תכנית שנקראה אז "עזרה לקהילה" בחסות ממשלת קנדה, הממשל של פרובינציית אונטריו ועיריית טורונטו. היו שם כמה תחומים כמו: סיוע לקשישים, כבאות, פרמדיקים (כמו מד"א), מכבי אש ומשטרה. דריק הלך למשטרה. הוא קיבל מהמפקדים שלו עיטורי כבוד ומדליות ונכתב בתעודה בסוף השנה כי "דריק מראה רצינות והתמדה ובעל פוטנציאל להגן ולשרת בכבוד על עירנו..."; אחרי התיכון הלך לאוניברסיטה ללמוד קרימינולוגיה הוא סיים שני תארים בהצלחה והוציא רישיון לנשיאת ואחזקת נשק. אחורי קורסים שהוא לקח בנהיגה וירי הוא ניסה להתקבל למשטרת טורונטו והצליח שם. הוא אפילו קיבל צל"ש:
1.משפחה של נערה שהציל מחטיפה אכזרית דרשו מהעירייה לתת לו צל"ש על המעשה(פירוט בהמשך).
2.סיוע למשטרת מונטריאול, טורונטו ומשטרת הגבולות האמריקנית בלכידת ראש של ארגון פשע גדול שחצה שלא כחוק את הגבול לקנדה ותכנן לפגוע באזרחים (יפורט בהמשך).

אירועים בנעוריו וילדותו:
כפי שצוין למעלה דריק מאוד אהב שוטרים ותמיד חיקה אותם עד שהפך לאחד מהם. גם אחותו, שהייתה "טום בוי" לא קטנה בעצמה אהבה את זה. דריק היה מאוד קשור אליה ואם מישהו לא דיבר עליה יפה דריק היה במקרה הטוב מאיים עליו ובמקרה הרע ממש רב איתו מכות. פעם אחת כשהיה בן 13 (אחותו אז הייתה בת 17) אחד התלמידים אמר לו בהפסקה "ואוו... אחותך בחורה מה זה כוסית! מה הייתי עושה איתה..." כשהוא עבר במסדרון. כשדריק שמע את זה הוא התנפל עליו והצמיד אותו לקיר. "מה אמרת על אחותי?! הא?!" הילד חזר על דבריו בזלזול: "שאחותך כוסית בטירוף והייתי עושה איתה..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט ודריק נתן לו אגרוף עוצמתי בפנים. אחותו שמעה את זה ורצה אליו "דריק עזוב אותו! מה קרה?!" דריק אמר לה "הוא דיבר עלייך לא יפה ואני מלמד אותו לקח!" אבריל (אחותו) צחקה קצת ואמרה לו "תעזוב, תן לי אותו!" דריק עזב אותו ואבריל תפסה אותו. "מה אמרת עליי? דבר, כלבה!" צעקה לו באוזן. "אמרתי שאני רוצה... לעשות איתך.." אבריל לא נתנה לו לסיים את המשפט והעיפה לו שתי סטירות חזקות בלחיים. ואיימה עליו: "אתה רואה את הציפורן שלי??" היא הרימה אצבע ונופפה בה מול עיניו. "אני אוציא לך את העיניים אם זה ייקרה שוב!" הילד צחק ואמר "איומים של פריקית שוחטת חתולים!" אבריל בעטה לו בביצים, חיבקה את דריק והלכה איתו. "אתה לא צריך לריב בשבילי, אני יכולה לריב לבד!" כך האירוע נגמר. דריק ואבריל יצאו נקיים מזה.


האירועים החשובים ביותר של דריק בקריירה שלו כשוטר

אירוע 1:
כשדריק היה סטודנט לקרימינולוגיה וקצין (Officer) במשטרת טורונטו היה להם מעין פרויקט באוניברסיטה לחנוך בני נוער מהאזור(כמו פר"ח). דריק הכיר נערה בת 14.5 בשם אבריל דה בור, בת לצרפתים קנדים שעברו מקוויבק סיטי לטורונטו, כמעט כמו המשפחה שלו. אותה אבריל הייתה יפה עם עיני תכלת מבריקות ודריק תמיד אמר "גם לאחותי קוראים אבריל והיא מאוד דומה לך..." והוסיף חיוך קטן. התפתח ביניהם קשר ידידות חזק ואחרי חצי שנה דריק והמשפחה שלו הפכו לחברים טובים של המשפחה של אבריל; כשנפגשו בפעם הראשונה דריק נתן לה את המספר שלו ואמר לה:
"אם את מפחדת, מאוימת או משהו תתקשרי אליי בלי לחשוב פעמיים!"; יום אחד, זה מה שהציל אותה מלמצוא את עצמה מתה בנסיבות מחרידות. זה היה כמו עוד יום רגיל, אבריל חזרה ברגל מביה"ס כי החמיצה את ההסעה הביתה. איש אחד במכונית ישנה קרא לה להיכנס, היא סירבה והמשיכה ללכת.
בינתיים האיש התגנב מאחוריה עם סכין חסם את פיה עם ידו ואמר שאם תצעק זה יהיה הסוף שלה. היא הספיקה לראות את לוחית הרישוי של הרכב לפני שהאיש זרק אותה אל תא המטען של הרכב. היא חייגה לדריק: "דריק! זאת אבריל! איזה מטורף אחד חטף אותי!" דריק נלחץ ורץ אל הרכב שלו. חברו במוסך שאל אותו לאן הוא הולך ודריק ענה לו בעצבים: "אבריל בצרות! אני נוסע אליה!" האיש עיקם מבט ושאל: "אחותך..?" דריק צעק לו "לא! אולי במקום לחפור כנס איתי?!" חברו נכנס לרכב, הם הדליקו סירנה ויצאו. דריק שאל את אבריל מה לוחית הרישוי של הרכב, היא ענתה: "לוחית של פרובינציית קוויבק, UGTKDNPD! בואו כבר!" דריק רשם את המספר במחשב: "לעזאזל! הנבלה רק השתחרר לפני יומיים מריצוי מאסר!" דריק איתר את הרכב והם קראו לו לעצור. "מה קרה ילדה? הזמנת שוטרים?? זה באמת הסוף שלך!" הוא עצר את הרכב שלו, דריק ושותפו יצאו עם רובים שלופים. "אל תזוז! משטרת טורונטו!" האיש תפס את אבריל והצמיד את הסכין לצוואר שלה. "עוד צעד אחד ואני מטפל במתוקה שלך! אל תזוז!" דריק עמד שם זמן מה. "אדי(פנה לשוטר שאיתו), תסיח את דעתו ואני כבר אחלץ אותה!" אדי עשה שבקשתו והתחיל "לשחק" עם הנשק ולכוון אותו לאזורים שונים בגופו של החוטף. "היי, איפה החבר של...?" הוא לא סיים את המשפט ודריק נתן לו מכה ועילף אותו. אבריל חיבקה אותו ונישקה אותו (נשיקה קטנה על הלחי, כן?) ואמרה שהיא חייבת לו את החיים שלה. הם סיפרו את כל הדרמה למשפחה של אבריל וההורים שלה כתבו מכתב בקשה למשטרה על מנת שיעניקו צל"ש לדריק ולאדי ושיעלו אותם לדרגת סמל (Sergeant). דריק ואדי קיבלו קידום ואבריל קיבלה את הנקמה המתוקה שלה – החוטף שלה, ששמו היה ג'ון ג'יימסון נשלח לכלא לשלוש שנים בפועל ושש שנים על תנאי.

אירוע 2:
"טוב, אני חייב להגיד.. זה עוד בוקר משעמם...
אני על הגבול האמרי... היי! מה זה?!"
*דריק שמע קולות של פיצוץ ובניין קורס. לפני שהספיק להבין מה קרה הוא שמע בקשר:
"כל היחידות! יש לנו אירוע 1337 במסוף הגבול של מונטריאול – אלבני. משטרת מונטריאול ומשטרת הגבולות האמריקנית מבקשות את עזרתן של כל הניידות באיזור קוויבק – מערב אונטריו, הקרובות לקו הגבול. עבור."
דריק הפעיל סירנה ונסע לשם. לאחר מכן הוא ראה שהכל כשורה והמשיך לסייר על קו הגבול תוך כדי שהוא מקשיב למוזיקה בווליום יחסית גבוה. הוא שאל את המוקד "מוקד, כאן ניידת במסווה 6369, האם יש חשודים לפריצה? עבור."
במוקד ענו:
"ניידת 6369, יש רכב שטח עם לוחית רישוי של מדינת ניו יורק החשוד כי פרץ את מסוף הגבול. אנו מנסים לאתר אותו כעת."
דריק ראה מולו רכב שטח התואם את תיאור המוקדנית ועקב אחריו זמן מה.
"נראה לך שזה שוטר?" שאל הנהג את אחד מנוסעיו.
"לא... שוטרים לא מקשיבים לפאנק רוק, רק זוללים סופגניות!" כולם צחקו קצת מהבדיחה.
"למה הוא נוהג על פורד קראון ויקטוריה ועוקב אחרינו??" אחד האנשים נשמע מודאג.
"תקשיב טמבל, נראה לי שגם בקנדה יש אנשים שנוהגים על קראון ויק! ואולי הוא באותה הדרך שלנו?!" הנהג צעק עליו.
לדריק נמאס. הוא לקח את הקשר, כיוון למצב "מגה-פון" ואמר: "משטרת טורונטו! עצרו בצד וצאו מהרכב בידיים מורמות! אל תאלצו אותי לבעוט לכם בתחת! קדימה!"
הנהג צעק לו "קפוץ לי, חזירון קנדי!"; דריק הזמין גיבוי של 4 ניידות נוספות שכיתרו את הרכב ואילצו אותו לעצור בצד. דריק ניגש אל הנהג ושאל אותו "איך קראת לי?!" הנהג שתק. "אמריקאי מטומטם... היה כתוב שם "גבול קנדה – ארצות הברית" לא "קנה וסע"! היית צריך לחכות לתורך בביקורת הדרכונים ולא להפוך את כל המסוף! בנאדם... אתה הולך לאכול אותה אצלנו ובגדול!" חבריו צחקו הצחוק גדול. הנהג הלך לכלא באשמת חבלה ברכוש ציבורי תוך סיכון חיי אזרחים ואנשי כוחות החוק הקנדיים והאמריקניים, חציית גבול בינלאומי שלא כחוק ולבסוף, אחרי חיפוש ברכב גם באחזקת סמים שנועדו לסחר.
המושל של ניו יורק הציע לדריק עבודה בארצות הברית במחוז "סאן אנדריאס" בעיר בשם לוס סאנטוס. כשהתייצב ונתן למפקד המשטרה בלוס סאנטוס את המסמכים המפקד אמר לו:
"מה שהיה בקנדה, נשאר בקנדה; כאן אתה מתחיל דרך חדשה, אדון ווילסון."

Xan Yamanashi

Character Bio
Name: Yamanashi Xan (Surname, Forname)
Age: 28
Birthday: 21st September
Ethnicity: Japanese.
Hometown: Tokyo, Japan.
Current home: Los Santos.
Job: Detective
Family: Kenta Yamanashi (Father, 58) – Mayame Yamanashi (Mother, 53) – Tenshou Yamanashi (Brother, 33) – Matsumoto Yamanashi (Sister, 32) – Kyoko Yamanashi(Sister, 24) – Yumi Yamanashi(Wife, Deceased) – Sakura Yamanashi(Daughter, 5)
Personality: Xan is a man who throughout his life has been at the center of two opposing worlds, that of crime and law. As a boy growing up, and especially in his later teens he consorted with the likes of the Bôsôzoku, a Japanese biker gang and the Yakuza, the Japanese Mafia. His young feet were being dabbled constantly in crime and deviant acts. However toward his years as a young adult his life’s plan took a drastic adjustment as he went into Detective and law enforcement work. These opposite experiences have resulted in a wholesome, open-minded man who has high emotional intelligence and loves diversity in characters.
A prominent trait of his personality is his buoyant, carefree nature. Although nearing his 30’s he has as much energy as he did in his youth and tries his hardest to enjoy life and take everything in his stride. He has many aspirations residing in this mind set and awaits the day he can fulfill his eccentric dreams, such as base jumping and stunt piloting.
Although he enjoys letting loose now and again when it comes to crunch time Xan’s intelligence and rational becomes apparent. He has a way with people and tries to view things in other perspectives, his main asset being able to keep a calm, level head in a potentially explosive situation.

The Story of a Man, Having Walked Both Sides of the Law, Has Finally Met His Downfall

Xan Yamanashi was born in 1979, third child to Mayame Yamanashi, a single mother of 25 years old. Right from the off he was subject to bullying and mistreatment by his family, his brother hosting a deep hatred for his youngest sibling because one month into Mayame's pregnancy with Xan, the children's father, Kenta, left and the blame fell solely on Xan. The real reason behind Kenta abandoning the family was because Mayame forced him to choose between her and his job as a detective. Although she did not have such a passionate despise for her younger brother as Tenshou, Matsumoto, his sister, always chose to ignore Xan's entire existence, treating him with mild discontent. Even his mother neglected him to the hardships of sibling rivalry as she struggled to maintain her sanity with the strain of 3 young children and a part time job at a local supermarket. Almost every night for the first 4 years of Xan's life, his mother would rather spend her evening washing away her sorrows whilst partying than tend to her children. However, despite his neglect, Xan was still undeveloped and oblivious and laughter or a smile constantly illuminated his face.

Just as life hit rock bottom and through his mistreatment over the years Xan's behaviour became erratic and attention seeking; his mother fell pregnant again, to another one of Kenta's children. With this new child on the way and 4 years to muse the meaning of his life, Kenta had decided to quit his job as a Detective and support his family in another way. In a matter of weeks from having their father back the family's life changed drastically. Tenshou, now 8 and Matsumoto, now 7 began to accept Xan and the three siblings grew very close in a short amount of time. An improvement also appeared in their mother, who after years of a life just clinging existence through cheap thrills now had a natural energetic buzz that never deterred. They were a proper family and apart from the small jobs both parents partook, most of the time they were together and experiencing a lifestyle they had never imagined.

Xan's early childhood was fairly uneventful, the birth of his younger sister, Kyoko being the only dramatic change to affect the family dynamic. Everybody was doing well: Xan's mother now partially owned the supermarket she once worked part-time in whilst Kenta ran family support sessions for those with grievances related to missing people. The children were all doing well in education and everything was going smoothly. The boys had also formed a strong relationship with their father and often travelled out for weekends in the country to go shooting and camping: there Kenta would tell about all his stories as a Detective and grasp the imagination of his children for hours upon end. However, as so common and cruel in life, a spanner was thrown into the works. Now 15, Xan was the top of his class and preparing for his final years of school, already having received scholarships to further education. His brother, however, was not doing so amply and although he did well at school he fell in with the Yakuza in search of a more elaborate lifestyle. At first his activity was discreet but before long he was being hauled home by the Japanese police on a weekly basis, and for Xan, who looked up to Tenshou as a role model his life was thrown askew. Tenshou, although harrowed by his parents refused to cease his illegal acts and knowing of his brother's loyalty eventually dragged him into his unruly lifestyle at the age of 17, initially by borrowing drugs money, then transpiring to involving him in the various gangs.

From here Xan's education began to deteriorate and the brother's became the shame of the family, until one day, Tenshou had enough of his parents and cut ties with his family to join his Yakuza family. Xan was aghast with the actions of his older brother but desperately wanted to remain in contact with him, increased his activity within the Bosozoku, a biker gang that was a sure way to get into the Yakuza. The buzz of this reckless lifestyle dominated his life as he spent most days consorting with his delinquent friends rather than his family. At night he would tear down the streets in custom motorbikes, drinking, drugs and sex becoming another regular activity. This routine continued for roughly two years, his behaviour worsening as Tenshou's rank within the Yakuza grew so far that all ties with Xan were eventually cut. However, he was woken from his nightmarish behaviour as his 19th birthday dawned and the last frays of his relationship with his family began to break. The incident that changed his life forever arrived several days before his birthday: whilst out on the town with the Bosozoku a group of Yakuza thugs ransacked the Yamanashi family home and kidnapped Kyoto, as collateral for a debt Tenshou had neglected to pay to a fellow Yakuza clan boss. The family were spun into chaos as even within the Yakuza there was no sign of either Kyoto nor Tenshou. Months passed and still nothing, however Xan managed to wriggle his way out of the Bosozoku influence.

Life was rough for quite a time: Xan often kept to the confines of his room, not only did he blame himself for his sisters disappearance but his family blamed him too. He sought desperately for a way out for many months and finally conjured the courage to ask his father for help to get into the Detective work line, this way he could also work to find his siblings.

He was plunged quickly into this new life and after setting up an office away from home the word got around that the son of Kenta Yamanashi, a great detective of his time, was taking up his fathers job. Thanks mainly to his fathers contacts but by some credit to Xan's life in the Bosozuko work came fluently and within just a year of acquiring the job and some near fatal incidences he had a track on Kyoto, his youngest sister. Yet this was as far as he could go alone and his thoughts turned to the police force. He was getting lonely and already found the work tedious by going at it alone, a career change suited his current position. So, with some expected objections from his father Xan joined the police force as a probationary officer.

His probation period was cut short due to his history and he became a full constable. At around this time his relationship with a fellow officer, Yumi became more than just a work relationship. Xan worked frivolously for the next few years, he had a passion for his new job and the new contacts and resources helped in the search of his siblings. At the age of 22 he and Yumi married, Xan also becoming a plain clothed Detective Inspector. This was a great step up in his investigation as he had all the resources he needed at the tip of his fingers. Information was suddenly flooding in concerning the case of his sister and luckily the Yakuza were being investigated for kidnapping young girls and smuggling them to other countries. This information led Xan and his team to America. Here they investigated leads with the FBI. Several sting operations went without success, although finding missing girls, Kyoto was no where to be found. However just as the search was drawing to an end Xan coincidently found Kyoto on the street, she has been forced into prostitution. She was seized by Xan and his team and hid with them whilst the last sting operation went underway. At first Kyoto objected to returning to Japan, she was ashamed of what had been forced upon her and didn’t want her parents to know. However Xan agreed to keep it a secret and by creating a cover story she was eventually swayed into returning home.

Once home everything started to settle down and life returned to normal. Xan was the only member of his family wishing to know the whereabouts of his brother. However he had a wife and his career to focus on: after returning from his time in America he was promoted to chief of the CID. After about a year, a few months after his 22nd birthday Yumi fell pregnant. The year was hectic with Kyoto marrying off and Matsumoto falling pregnant with her 3rd child. It was a great time for the Yamanashi family and life was as good as it could get. 9 months later, close to Xan’s 23rd his daughter was born, free of any complications: her name was Sakura. At this point Yumi quit the force and became a full time mother and house wife. The next few years flew by in a breeze. Sakura developed healthily, as did his new niece and Kyoto’s husband was a kind man. However whilst delving in another investigation into the Yakuza, Xan fell upon information concerning his brother: he was dead. This hit Xan hard yet created a strong will to combat crime more frivolously than before.

As Sakura’s 5th birthday dawned and she began school, Yumi started up a small flower shop that became a popular business with surrounding residents. Unfortunately Xan’s name wasn't just well known in the police force, he was also a wanted man to the Yakuza by now for he had dabbled in many of their affairs and in their eyes it was time for him to go. On Xan and his wife's anniversary, Yumi was shot dead by 5 of the Yakuza at her flower shop his young daughter was beat to the extent that she entered a coma. This all happened whilst Xan was away on another tracking of Yakuza activity to America. It was only on his return that he learnt of the event that tore my life to shreds. He was thrown into depression and anger becoming enraged and a lost man, the very night of his return resulting in a blood hunt for his wife's murderers. Thankfully his superiors tracked him down and told him of a bounty on his head; If he were found he would be shot dead, and if his killing was successful they would also finish the job on Sakura, murdering her.

He was forced to flee and in just a few hours he had said his last farewell to his family and comatose daughter and by a few open favours Xan was to be assigned a new life as a cop in Los Santos, cutting all ties with his family, now to whom he may as well be dead. He was placed in a safe house in the countryside for a week, any longer was too risky, there was so little time available he couldn't even apply for a new identity. Without another goodbye he flew to America, alone and obsolete, however upon his arrival to a new life in Los Santos complications arose and there was no record of Xan’s transfer to the Los Santos Police Department. His only choice was to start up a new career as a Detective and work his way into the police force

- מקווה שאהבתם חבר'ה.
- אם יש טעות, בבקשה תגיבו.
- >:NaJeS is nub

אוקיי, יום טוב.

שם::
Tony

שם משפחה:

Soltan

כינוי:

TS

גיל: 28
מין: זכר
תאריך לידה: 9.2.1980
מקום לידה:

New York,USA

גובה: 1.79
משקל: 79 קילו
שפות דיבור: אנגלית
עיסוק:סוחר בסמים קלים
צבע שיער: שחור

צבע עיניים: ירוקות

פרטים:

טוני נולד בשנת 1980 9/2 למשפחה חד הורית ענייה בארצות הברית,ניו יורק.טוני לעולם לא זכה ליחס טוב מאמו אלה להפך אימו התעללה בו רגשית ופיזית.כשטוני הלך לבית הספר נטפל בריון לטוני והבריון דרש את כספי הארוחה של טוני,לטוני זה לא התאים אז הוא לקח מקל בחצר ובהפסקה הכה את הילד הבריון מאז הוא שלט שם הוא היה כמו מלך השכבה כולם פחדו ממנו.
מאז הוא שלט שם הוא היה כמו מלך השכבה כולם פחדו ממנו.זאת הייתה הפעם הראשונה שטוני ''הרגיש שייך''/''מקובל''. למרות שהילדים העריצו אותו המורים לא חיבבו אותו לאחר המעשה שעשה טוני הוא הושעה מבית הספר שבוע ימים ובנוסף הוא קיבל תיק במשטרה.לטוני לא היה אכפת,הוא התמכר לתחושה של ה''מקןבל'' ולכן לא היה לו אכפת להמשיך במעשי ''הגבורה'' האלו.טוני הסתובב ברחובות ניו יורק עם חבריו החדשים שרכש בשכונתו הענייה.
הם החליטו להקים חבורה לחבורה קראו:''העבריינים באדום''עיקר פעולתיהם של ''החבורה'' שלו היה לגנוב ולחבל בחניות מכולות קטנות ומכונות משקה ישנות.טוני אהב את עמדתו החדשה...עד שיום אחד בעל המכולת השכונתית תפס את מנהיג החבורה.. ג'אויג'אוי היה ילד רחוב שהתגורר בביקטה קטנה בסאבוואי.את ג'ואי שלחו לבית כלא לעברינים צעירים טוני לעולם לא ראה את ג'אוי יותר.. ג'אוי היה לטוני כמו אח..כג'אוי נשלח לבית מאסר לעבריינים צעירים טוני נהפך למנהיג החבורה אך זה לא היצלח לו הרבה זמן אחרי חודש טוני פירק את החבורה.

כשטוני סיים את לימודיו היה מאוד מקובל ומשך בנות רבות.לאחת מהם קראו הלנה...טוני היה מאוהב בה ברמות קשות..טוני פגש את הלנה לראשונה בפאב מקומי בניו יורק.הוא הזמין אותה לארוחה היא הסכימה ואז התפתח רומן בניהם.עם היחסים שלו עם הלנה התפתח גם העסקים שלו בעולם הפשע התחתון מנהל מאפייה בניו יורק שמע את עלילותיו של טוני והציע את הצעת חייו של טוני.(לפחות ככה זה נשמע לטוני.)ההצעה הייתה שטוני יהיה מחסל ומאיים בכיר במאפייה ועל כך יקבל המון כסף.

הלנה לעולם לא ידעה על ההעבודה של טוני.טוני רצה לקנות לעצמו ולהלנה בית. לכן הוא נענה לבקשה מהבוס שלו לחסל אחד מבכרי המאפיה המתחרה.טוני קיבל נשק ואפוד למקרה חרום ויצא במכונית סולטן שחורה.הבכיר מהמאפייה יצא מיביתו בלימוזינה שחורה טוני ההאיץ עקף את הלימוזינה חסם אותה יצא מרכבו הטעין את נשקו וירה לעבר הבכיר ירייה מדויקת בראש.לאחר מכן הסתלק מהאזור במהרה הבכיר במאפייה מת מוות מיידי.לטוני שולם סכום כספי הוגן ומהכסף הזה טוני מימן את חתונתו שלו ושל הלנה.

טוני ביצע את החתונה בכנסייה פתוחה.כאשר הלנה וטוני יצאו לכומר כדי לערוך את טקס החתונה... נשמעה ירייה חדה של צלף לעבר החתונה הצלף פיספס את טוני.. הוא פגע באשתו......השומרים של טוני מייד חיסלו את הצלף.. אבל זה היה מאוחר מדיי הלנה נשארה מדממת למוות בזרועותיו של טוני..טוני החליט שהוא צריך לברוח לעיר אחרת מחשש של עוד ניסיון התנקשות.הוא ברח ל LS ויש שמועות שהוא מתפרנס שם מסחר בסמים קלים...

מידע כללי

שם : Sonny
שם משפחה משפחה : Vespucci
גיל: 25
תאריך לידה: 6/9/1983
חודש : September - ספטמבר
מין: זכר
מקום לידה : ישראל , 1983
גזע : יהודי , מהשורש איטלקי-יהודי
שפות : עברית , קצת אנגלית שלמד ברחוב , וקצת איטלקית מהבית
גובה: 1.80 מטר
משקל : 82 קילו
צבע שיער : שחור , נוטע לחום
צבע עינים : חום - דבש
הרגלי שתיה: שותה לעיתים קרובות
הרגלי עישון: מעשן קבוע
עבודה: עצמאי , מתמחה בכל דבר
מקצוע : מכונאות רכב - למד בבית ספר
צלקות :
בפנים מעל הגבה [ גבה ימנית ]
באגודל ביד ימין

קעקועים :
מאחורי הצאוור [ שחור , Family באיטלקית ]
ביד שמאול מהתחלת המרפק עד התחלת כף היד [ צבעוני , נמר]
בקטף השמאלי בגדול [ בשחור Freancesco ]
ביד ימין [ בין ה"אגודל" ל"אצבע" 3 נקודות שחורות ]

חינוך:

12 שנות לימוד בבית ספר בלי בגרות רק מיקצוע ( מכונאות רכב )
תאור על הדמות
תכונות :

מנהיגות
שאפטני
עצבני
נטרן
סגור - קשה לו להתחבר לכל אחד
כמעט ולא מחייך , תמיד הפנים רציניות
כבוד - תכבד אותו הוא יכבד אותך ויתן לך הכול, לא תכבד - אתה לא קיים מבחינתו
פגיע - נפגע מהר , מה שלא צריך להגיד עדיף לחסוך ולא להגיד לו
יופי:
חטוב , שרירים , לא נראה בן 25

אופי :

אפשר לראות בתכונות שלו ולהבין את האופי שלו

איפיון :
לא אוהב לדבר הרבה , כמה שפחות יותר טוב
יודע לכבד , רגיל מהבית משפחה איטלקית
קול כבד לא כמו של ילד בן 25

קורות חיים :

סני נולד ב - 1983 בישראל , למשפחה יהודית-איטלקית
גרנו בבית 3 חדרים אני אבא אמא ועוד 2 אחים , כל האחים בחדר אחד , אבא ואמא בחדר , סלון ומטבח
אבא שלי איטלקי מאיטליה שהכיר את אימי בישראל שבא לטיול התאהב בה ונשאר בישראל
אבי שעבד באותה תקופה שהיתי ילד כסוחר נשק ( כמובן שאני לא ידעתי הוא סיפר שהוא סוחר יהולמים ) היה מרוויח טוב היה מפרנס אותנו
אימי ממוצא טורקי שנולדה בישראל , עקרת בית היתה מביאה קצת כסף לבית מעבודות קטנות מהצד

בגיל 7 -

קיבלתי את הצלקת הראשונה שלי ,
היתי בבית ספר ורבתי מכות עם כמה ילדים , הם צחקו עליי בגלל המבטע האיטלקי
אחרי כמה שניות אחד מהם לקח בקבוק בירה שבר אותו והביא לי צלקת באגודל

בגיל 15 -

אחרי שסייתי את כיתה ט' לא קיבלו אותי לתיכון שכל החברים שלי הלכו אליו
התקבלתי לבית ספר מיוחד לעשות מקצוע , אהבתי מכונאות רכב ולמדתי על הרכב

בגיל 18 -

שסיימתי את הבית ספר עם תעודת מקצוע , התחלתי לעבוד במוסך ליד הבית
הרווחתי טוב וקניתי לי מכונית מסוג הונדה שחורה
היתי נוסע איתה לעבודה וחוזר .
אחרי כמה חודשים הכרתי בחורה בשם מירית , ממוצא מרוקאי התחלנו לצאת אחרי חודשים
הבאתי אותה הביתה , אמא אהבה אותה , אבא לא כל כך
אחרי 4 חודשים של קשר נפרדנו

בגיל 19 -

הלכתי לעשות את הקעקוע הראשון שלי , עשיתי קעקוע ביד ימין של נמר , תמיד אהבתי נמרים
התפטרתי מהעבודה והתחלתי להכנס לעסקים עם אבא שלי
היתי מעביר בישבילו סחורה ומקבל כסף
אבי החליט לחזור לאיטליה אמא לא שמחה כל כך לרעיון , אבל החלטנו לעבור , עברנו אני האח הצעיר אמא ואבא ,
האח היותר קטן נשאר בארץ כדי להשקיע בלימודים , עברנו לאיטליה
היה לנו שמה בית מפואר , בריכה , אוטו חדש Hummer , בגדים , הכול כל מה שמישהו יכול לחלום
אבי הכניס אותי לעסקים חזק שמה התחלתי למכור בעצמי נשק והתערבבתי שמה היה לי קצת בעית שפה לדבר אבל הסתדרתי
אח שלי הצעיר היה כמו השומר שלי היה בא איתי לעסקים ועוזר לי בכל דבר

בגיל 20 -

אבי Freancesco נפטר באיטליה , אני קיבלתי את זה מאוד קשה , הינו כל כך קשורים והוא היה עוזר לי בכל העסק של המשפחה ובכל דבר
החלטתי לעשות קעקוע של השם שלו בקטף השמאלי , ועשיתי עוד קעקוע בצאוור של משפחה
העסקים היו קשים בלי אבא , אני ואחי המשכנו בעבודה הקשה , הינו צריכים לפרנס את המשפחה .
התחלתי להיות כמו אבא , לפרנס , ולדאוג לאמא ולאחי הצעיר

בגיל 21 -

סוכן אפ בי אי התקשר אליי וקבע איתי פגישה במסעדה , הוא אמר שהוא מעונין בכמות גדולה של נשקים
שבאתי לשמה הוא דיבר ואמר שהוא במלחמה עם משפחת פשע והוא צריך נשקים , יצאנו בחוץ והראתי לו את הסחורה באוטו .
המזל שבאתי לבד ובלי אחי הצעיר ,
הסוכן עצר אותי , הכניסו אותי לכלא על סחר בנשק .
בכלא התחברתי לכמה איטלקים , היתי איתם עשינו הכול ביחד
אחרי 5 חודשים היתה מלחמה בין הקולומביאנים לאיטלקים
קיבלתי כוסה מעל הגבה , אחרי שתפרו לי נהיתה לי צלקת

בגיל 24 -

יצאתי מהכלא על התנהגות טובה
המשכתי עם העסקים של אבא והמשכתי למכור כלי נשק רק יותר בזהירות לא מכרתי לכל אחד
העסקים היו טובים , קניתי לי אוטו חדש B.M.W שחורה , חלונות שחורים עם שיריון בדלתות
החלטנו לא לגעת בהאמר השחור של אבא , שישאר למזכרת ממנו .

בגיל 25 -

החלטנו לעבור ל LS

שם::
Tony

שם משפחה:

Soltan

כינוי:

TS

גיל: 28
מין: זכר
תאריך לידה: 9.2.1980
מקום לידה:

New York,USA

גובה: 1.79
משקל: 79 קילו
שפות דיבור: אנגלית
עיסוק:סוחר בסמים קלים
צבע שיער: שחור

צבע עיניים: ירוקות

פרטים:

טוני נולד בשנת 1980 9/2 למשפחה חד הורית ענייה בארצות הברית,ניו יורק.טוני לעולם לא זכה ליחס טוב מאמו אלה להפך אימו התעללה בו רגשית ופיזית.כשטוני הלך לבית הספר נטפל בריון לטוני והבריון דרש את כספי הארוחה של טוני,לטוני זה לא התאים אז הוא לקח מקל בחצר ובהפסקה הכה את הילד הבריון מאז הוא שלט שם הוא היה כמו מלך השכבה כולם פחדו ממנו.
מאז הוא שלט שם הוא היה כמו מלך השכבה כולם פחדו ממנו.זאת הייתה הפעם הראשונה שטוני ''הרגיש שייך''/''מקובל''. למרות שהילדים העריצו אותו המורים לא חיבבו אותו לאחר המעשה שעשה טוני הוא הושעה מבית הספר שבוע ימים ובנוסף הוא קיבל תיק במשטרה.לטוני לא היה אכפת,הוא התמכר לתחושה של ה''מקןבל'' ולכן לא היה לו אכפת להמשיך במעשי ''הגבורה'' האלו.טוני הסתובב ברחובות ניו יורק עם חבריו החדשים שרכש בשכונתו הענייה.
הם החליטו להקים חבורה לחבורה קראו:''העבריינים באדום''עיקר פעולתיהם של ''החבורה'' שלו היה לגנוב ולחבל בחניות מכולות קטנות ומכונות משקה ישנות.טוני אהב את עמדתו החדשה...עד שיום אחד בעל המכולת השכונתית תפס את מנהיג החבורה.. ג'אויג'אוי היה ילד רחוב שהתגורר בביקטה קטנה בסאבוואי.את ג'ואי שלחו לבית כלא לעברינים צעירים טוני לעולם לא ראה את ג'אוי יותר.. ג'אוי היה לטוני כמו אח..כג'אוי נשלח לבית מאסר לעבריינים צעירים טוני נהפך למנהיג החבורה אך זה לא היצלח לו הרבה זמן אחרי חודש טוני פירק את החבורה.

כשטוני סיים את לימודיו היה מאוד מקובל ומשך בנות רבות.לאחת מהם קראו הלנה...טוני היה מאוהב בה ברמות קשות..טוני פגש את הלנה לראשונה בפאב מקומי בניו יורק.הוא הזמין אותה לארוחה היא הסכימה ואז התפתח רומן בניהם.עם היחסים שלו עם הלנה התפתח גם העסקים שלו בעולם הפשע התחתון מנהל מאפייה בניו יורק שמע את עלילותיו של טוני והציע את הצעת חייו של טוני.(לפחות ככה זה נשמע לטוני.)ההצעה הייתה שטוני יהיה מחסל ומאיים בכיר במאפייה ועל כך יקבל המון כסף.

הלנה לעולם לא ידעה על ההעבודה של טוני.טוני רצה לקנות לעצמו ולהלנה בית. לכן הוא נענה לבקשה מהבוס שלו לחסל אחד מבכרי המאפיה המתחרה.טוני קיבל נשק ואפוד למקרה חרום ויצא במכונית סולטן שחורה.הבכיר מהמאפייה יצא מיביתו בלימוזינה שחורה טוני ההאיץ עקף את הלימוזינה חסם אותה יצא מרכבו הטעין את נשקו וירה לעבר הבכיר ירייה מדויקת בראש.לאחר מכן הסתלק מהאזור במהרה הבכיר במאפייה מת מוות מיידי.לטוני שולם סכום כספי הוגן ומהכסף הזה טוני מימן את חתונתו שלו ושל הלנה.

טוני ביצע את החתונה בכנסייה פתוחה.כאשר הלנה וטוני יצאו לכומר כדי לערוך את טקס החתונה... נשמעה ירייה חדה של צלף לעבר החתונה הצלף פיספס את טוני.. הוא פגע באשתו......השומרים של טוני מייד חיסלו את הצלף.. אבל זה היה מאוחר מדיי הלנה נשארה מדממת למוות בזרועותיו של טוני..טוני החליט שהוא צריך לברוח לעיר אחרת מחשש של עוד ניסיון התנקשות.הוא ברח ל LS ויש שמועות שהוא מתפרנס שם מסחר בסמים קלים...



דרך הגב ב - RP אני זה Tony Soltan D

Lucas was Born in 1984 in his home at new Mexico.
His Mother Died In His Birth.
Then he and his father came to Los Angeles to make more money.
but then Juan and his father became poor...
Juan father was his roll model and he very loved him
more then anything.
when Juan was only 6 years old his father got killed by The Nortenos gang And they killed him infront in Juan Eyes.
his father died because he didn't paid back his debts to the Gang.
Then He went to live with his old uncle until he died when Juan was 12.5,then he lived on the streets
Juan started to work for The Surenos when he was only 13 years old...
Juan worked for them because he had no way to get money for living.
Juan known already in the age of 8 what death and pain is.
when Juan had his 14 birthday the gang that he worked for came to Juan and beated The shit out of him.
Juan was in the hospital for a long time after that.
one day when He ate in the hospital some tattoed man came to him and said " hey kid, don't fuck with us!"
Juan in one second remembered who this man is he Knew that he was one part of the gang that he was working for.

Juan finally released from the hospital and after that he lived on the streets.

When Juan became 15 he knew that he want revenge for the gang that beated him and revenge for the gang that killed his father.

Juan became 16 and worked in a little nice quiet job all was good until one man came and wanted to buy but Juan knew that man this was the man that killed his father right next to him.
Juan Grabbed a knife and killed that man.
Juan ran away and hided in New Jersey.

when Juan was 18 he saw about 10 man coming to him with guns...he Ran away and knew that this is the gang who killed his father.
Juan Hided until he got some guns to himself.
Juan found the place that the gang slept in. he came there in the night and shot everyone and in that moment he destroyed one of the Nortenos sets that killed his father and he made his revenge.

when Juan was 21 years old he saw the gang that he was worked for (and in his 14 years birthday that beated him).

he saw a LOT of people in this gang.
he ran away to Texas(with a stolen car) and tried to forget from his past. he didn't forgot nothing and looked for another place to live. he moved to Los Santos that located in the State of San Andreas. Juan knew that in that place he can get a lot of money respect and power.

now Juan lived in LS when he 24 years old and trying to get a better life BUT....Juan didn't forgot nothing from the past and he promised to himself...when he will get Respect Money and Power...he will REVENGE.

END

שם מלא: ג'ימי סמית'
גיל: 22
תאריך לידה: 28.7.1986
משפחה: דניס סמית' - אמא, ביל סמית' - אבא
עיר לידה: ניו יורק
סעיפי בונוס:
מצב בריאותי: בריא לגמרי
למה ההורים שלך בחרו לך את השם הזה: אימו של ג'ימי בחרה את שמו על פי אביה שמת
מקומות בהם גרת במהלך השנים: שכונה קטנה ((שיחסית לשכונות של ישראל גדולה)) בצד המזרחי של ניו יורק
סיפור על משהו שקרה: לא הבנתי מה צריך לעשות
סעיף חובה עיקרי:

הכל נדפק כשניסיתי לרשום תסיפור פה!! הכתבבב, הפונטט!! עזבו אתכם פשוט תקראו תסיפור פה, סליחה:
http://forum.vgames.co.il/showthread.php?t=1091797

ממש חבל שאי אפשר קללות כי הייתי צריך לצנזר פה כמה דברים וזה לדעתי הרס.

ווואי איזה סיפוריםם אני יראה אותם שאני ילך לישון ח ח XD אני יכתוב גם אחד ..

אוקיי היה לי קצת משעמם אז רצתי לפתוח דמות חדשה..

שם:ארנסטו טוראידו
קעקועים:בחזה ובכתפיים
מצב נפשי:מזג רוח שקט
מומחיות:נשק Shotgun ונשק Desrt Eagle
שפות:ספרדית,אנגלית ועיברית חלשה.
צלקות/מגבלות:אילם,סובל משיחכה,2 צלקות של קליעים בגב וצלקת בבטן.
דת:נוצרי מאמין
גיל:28
מראה כללי:
בעל שרירים גבוה בעל אור לבן צלקת בגב ובבטן קעקועים בכתיפיו.





ארנסטו נולד באחד מפרוורי מקסיקו בעיירה זנוחה.
ארנסטו נולד בטעות(אתםבטח מבנים למה אני מתכוון)לאמא זונה ולאבא איש עסקים העוסק בהברחת סמים ממקסיקו לארצות הברית.
כשהיה ארנסטו עוד פעוט אביו רצח את אימו בגלל ה''טעות'' שקרתה למול עיניו של ארנסטו
לארנסטו היתה ילדות אכזרית כל דבר היה לומד בדרך הקשה מאביו.
לאביו היה שדה מריחואנה גדול שממנו הם התפרנסו כשהשוטרים באו לעשות ביקור אביו פשוט שיחד את השוטרים שיעזבו.
ארנסטו לעולם לא למד בבית הספר למרות שהיה ילד חכם.
ארנסטו למד רק לעבוד עבודה קשה בשדה.
כשהיה ארנסטו בן 8אביו הרשה לעצמו להביא לילד נשק חיי כדי שייגן על השדה מפני גנבים.


וכמו שאני אוהב לעשות...

גוף רשאון:
זה היה יום מפרך בעבודה אבל גמרתי מוקדם הרשאתי לעצמי לנוח עד שאבא לא יחזור מהמשחק פוקר שאורגן בביתנו.
ראיתי שם כלב נובח התקרבתי וראתי שהוא נלכד בגדר אז ניסיתי לעזור לו,וכש באתי להניח את ידי על הכלב התקוע.. הרגשתי בעיטה אכזרית לעבר צלעותי,זה היה אבי עם הסיגר הידוע שהיה תקוע לו בפה מדליק אותו עם המצית שכל כך אהבתי וקינאתי באבי שהיה לו את המצית.
''למה אתה לא עובד?!!?!'' נבח אליי..
''אממ אני אננ ניי סיי מתתיי'' גימגמתי לעברו..
''סימתה לעבוד שם?!?!'' הוא עונה לי בעודו מפנה את ידו לקצה השני של השדה.
''לא'' לחשתי בעודי מסתכל לעבר הקרקע.
וכעת הרגשתי בעיטה הרבה יותר חזקה ממה שהיתה מקודם..
''למה אתה משקר??!?! שקרן!!''
''כמו אמא שלך הזונה לא מביא שום תועלת!!,תמשיך לעבוד''הוא צעק מרחוק והמשיך ללכת.

המשך רקע:
ארנסטו המשיך לעבוד בשדה כל יום בשדה כשיגרה.. ואביו היה חיי בבקטה שבקצה השדה רואה טלוויזה וישן שם לפעמים מזמין חברים לשחק פוקר.. לפעמיים היה עושה עיסקאות סמים עם מברחי סמים שהיו בדרכם לארצות הברית לפעמיים אביו נסע בעצמו לארצות הברית להבריח סמים ובזמן הזה ארנסטו היה נשאר לבד בשדה.
יום אחד אביו של ארנסטו עשה עיסקה כושלת בה הרביץ לאחד מחברי הכנופייה המקומית כי לא שילם.
בעקבות העיסקה הכושלת יום אחד הכנופייה המקומית החליטה לגנוב חלק מהסחורה של השדה וכל השאר לשרוף כמובן שארנסטו היה באותו יום בשדה שומר עליו..


גוף רשאון-הלילה הנורא:
זה היה עוד לילה רגיל נשכבתי על ההמזרן שהיה לי שם כשפיתואם קוטעת את שנתי קולות רכב וירי.. מייד תפסתי את נישקי וכייונתי ללא כל הצלחה על שום דבר כשפיתאום הרגשתי שתי יריות בגבי,אחת יותר כואובת מהשניה.
נפלתי ישר על הקרקע ושיחקתי כמת.
לאחר שהם היסתלכו הרחתי ריח של שריפה והבנתי שאני חייב להסתלק מאזור כי כשהסמים יעלו באש אני יעבד הכרה מכמויות הסם וישרף גם כן.
לכן זחלתי בקושיי לעבר הכביש הצלחתי לצעוק ''הצילו'' ומיד אחר כך אבדתי את ההכרה.


המשך רקע:
למזלו של ארנסטו חבר של אביו מצא אותו גוסס על הכביש ומיידית פינה אותו לבית החולים הקרוב.
אחרי 4 חודשיים ארנסטו השתחרר מבית החולים וחזר לשדה שכל כך הכיר הוא ראה שהכל פשוט הכל היה שרוף וחסר טעם ארנסטו הסתובב במקום לחפש את אביו ולא מצא כלום מלבד המצית שהוא(ארנסטו)כל כך אהב.ארנסטו זכר שנשאר לו עוד כמה שתלי * קנאביס שהשאיר מתחת לגדר. הוא מהר לקחת אותם ומצא שם 6 שתילים הוא שתל אותם והתחיל הכל מהתחלה.
אחרי 6 חודשיים כבר הקנאביס גדלו וצמחי קנאביס היו מוכנים לעסקה..
ארנסטו סינן את הצמח והכין את הסם ארז בשקית ויצא לדרך להפתעתו העסקה הצליחה הוא מכר את הסמים ללקוח קבוע של אביו וקיבל 500 דולר איתם יכל ללמן נסיעה לארצות הברית לעסקעת סמים יותר גדולה.
כשארנסטו היה בן 17 הכין את הסמים מהצמח שכבר אזל לו בשדה גייס את כל הכסף שהיה לו והוא תיכנן לבצע את עיסקת הסמים שהיתה אמורה להתרחש בגבול בין מקסיקו לאר''הב
הוא נסע באוטובוס עד לגבול ושם התבצעה ההעיסקה ארנסטו חיכה חצי שעה עד שהופיעו ברקע שני גברים עם מיזוודה גדולה ושחורה. ארנסטו לקח את הסמים וחיכה עד שהאנשים יגיעו,האנשים ביקשו מארנסטו להארות את הסחורה, הוא כמובן היראה וכשהוא ביקש להראות את הכסף לא הספיק לקבל תשובה וכבר נדקר בבטן על ידי האיש השני.
זאת היתה הפעם הרשאונה שעיסקת סמים של ארנסטו נכשלת.
שני הגברים קשרו אותו היטב וזרקו אותו לים.. כשהוא עדיין חיי.

גוף רשאון -הנס השני:
נשארתי כ5 דקות נלחם עם החבל שקשרו אותי איתו עד שבסוף היתיאשתי ואיבדתי את ההכרה..
אני לא יודע איך.. אבל כנראה אלוהים אוהב אותי שם למעלה שהוא הציל אותי כבר פעמיים..
כשנאבקתי שם במים הוציא אותי מהמים דייג מקומיי שהבחין בי במיים.
לחוסר המזל שלי זה היה מאוחר מדיי כמה תאים במוחי מתו בגלל חוסר בחמצן והייתיי 4 שנים בקומה בבית החולים. כשהיתועררתי לא היה ביכולתי לדבר הרופאים אמרו שזה לא בטוח ב100% שאני ישאר אילם לכל החיים. אז העבירו אותי לבית חולים של מעצר בארצות הברית בLS
וכשוחררתי עצרו אותי על שימוש בסמים קלים.
קיבלתי עונש של 10 שנות מעצר..


המשך רקע-החיים בכלא:
ארנסטו היה בחור חזק וקשוח שם בכלא הוא עשה את קעקועיו הרשאונים
כולם תמיד ידעו מה רצונו של ארנסטו אפילו שלא היה ביכולתו לדבר.. ארנסטו היה שולח מבטים לאנשים וכולם הבינו לפי זה מה ארנסטו רוצה.
קיצרו לארנסטו מ10 שנים ל7 שנים על התנהגות טובה.
ארנסטו שוחרר בגיל 28 מהכלא..
ארנסטו קיבל אזרחות אמריקאית וכיום אפשר למצוא את ארנסטו משוטט ברחובות פשע בLS.
יש שמעות שהוא עדיין ממשיך עם עבודות הסמים ויש האומרים שהוא גונב..

*קנאביס-צמח שממימנו אפשר לייצר את הסם מריחואנה שמצוי בהרבה במקסיקו.

Roberto Cavalli


רקע כללי


שםRoberto :
שם משפחהCavalli :
משפחה: אבא,אמא אחות קטנה.
גיל:27
תאריך לידה: 17/11/1981
מין :זכר.
מקום לידה : ישראל.
גזע : יהודי.
שפות : עברית שפת אם,אנגלית חלשה, איטלקית כמה מילים.
השכלה: פורמלית שנרכשת בבתי הספר ובתיכון.
גובה: מטר 1.86
משקל :קילו78
צבע שיער : שחור.
צבע עיניים : חום.
מצב בריאותי:בסדר גמור.
כושר גופני:מצוין.
הרגלי שתייה: אוהב מאוד לשתות.
הרגלי עישון: מעשן.
האישיות:ישר,חברותי,ביטחון עצמי גבוה מאוד.

תיאור הדמות

רוברטו נולד בשנת 1981 למשפחה יהודית איטלקית הם גרו בישראל בעיר תל-אביב הוא גר עם אבא ,אמא ואחות הקטנה, בבניין שלהם היה רב קומות היה להם בית יחסית גדולה לשאר הדירות באותה תקופה.
אבא של רוברטו עבד בעסק עצמי של יבוא בגדים מאיטליה וגם אמא שלו עזרה לו בעסק המשפחתי.
המעמד המשפחתי היה במצב מאוד טוב.

גיל 6-
ביום הראשון שלי בכיתה א' אחותי הקטנה נולדה לילה אמש לפני אמא הייתה צריך להיות בבית חולים עם אחותי החדשה רעות בבוקר אבא לקחת אותי לבית הספר הייתי ממש עצוב ממש רציתי שאמא תבוא אבל ידעתי שהיא צריכה לשמור על אחותי.
נכנסתי לכיתה אבא שלי נתן לי נשיקה בלחי ואמר לי בהצלחה בלימודים בן, התיישבתי ליד איזה ילדה חמודה ואז המורה קראה שמות והיא הגיעה לשם שלי היא אמרה מי זה רוברטו וקמתי ואמרתי המורה אני זה רוברטו והיא שאלה אותי מאיפה באה השם שלי ואמרתי לה שזה על שם סבא שלי ז"ל ששמו היה גם רוברטו זה היה אבא של אמא שלי לא זכית לראות אותו.

גיל 15-
יום לפני היום הראשון של שנת הלימודים החדשה חשבתי לעצמי בלילה איזה מזל שיש לי כזה אבא בזכות אבא שלי אני יהיה בתיכון עם כל החברים שלי למרות התעודה הגרועה שלי ואז אמרתי לעצמי בלב אז מה עם אני לא אוהב ללמוד!
היום הראשון שלי בכיתה י' התקבלתי לתיכון עם כל החברים, נכנסתי לכיתה ישבתי ליד החבר הכי טוב שלי אסף.
המורה קרא את שמות הילדים והיא הגיעה לשם שלי ואמרה מי זה רוברטו?
אמרתי המורה זה אני ואז היא המרה בקול גבוה שב!
ישבתי בעצבים אמרתי המורה הזאת זונה חייבים לעשות לה משהו ולא שאני בן אדם עצבני להפך אני ממש רגוע אבל היא הביאה לי את הסעיף.
אמרתי לחברי אסף שאני בהפסקה הולך לעשות לה משהו בנידון והוא אמר לי בשקט לא לעשות בלאגן כי זה היום הראשון בתיכון ואמרתי בסדר.
בהפסקה אמרתי לה המורה אפשר ללכת לדבר במקום שקט והיא אמרה בחיוך כן נכנסו למשרד שלה היא סגרה את הדלת ואמר לי שאני ישב, ישבתי ואז אמרתי לה המורה את ממש יפה והיא באמת הייתה יפה שיער שחור ארוך עיניים חומות מבנה גוף רזה קמתי לכיסא שלה נתתי לה נשיקה והיא זרמה איתי אחרי 20 דקות נשמע צלצול הפעמון לחזור לכיתה בדרך לכיתה הרגשתי שאני מלך העולם כבר בגיל 15 לא בתול יודע שהמורה לא יכולה לעשות לי כלום חזרתי לכיתה וסיפרתי לחברי אסף הכול...

גיל 19 –
יום לפני שהיתי צריך להתגייס אמרתי לחברה שלי שהייתה איתי ביחד מגיל 17 אהבתי אותה מאוד והיה לי מאוד קשה להגיד לה שזה הסוף כי אני מתגייס למג"ב ואני רוצה להתרכז רק בזה כי מאוד רציתי להתקדם בצבא!


גיל 20 –
אחרי שנה של טירונות מאוד קשה ועוד קורסים של מג"ב.
הוצבתי בגבול ליד מיצרים עם עוד כמה חיילים מהטירונות.
היום הראשון היה מאוד קשה היה חם מאוד והיה בלאגן המון אנשים עברו מישראל לסיני רעש ובלאגן וחשבתי לעצמי למה שנה שלמה סתם עברתי קורסים ומבחנים רק כדי להיות פה!
בקיצור הגיע הלילה קיבלו קריאה במכשיר קשר שהולך להיות עסקת סמים מאוד גדולה בין בדהוי מסיני לישראלי.
נכנסו 4 חיילים עם רובים לג'יפ השחור ואני נהגתי כי אני היחיד עם רישיון צבאי המפקד שלנו אמר לי לנהוג לכיוון דרום מזרח של המדבר בערך מרחק של 30 דקות נסיעה,המפקדה אמר לי לעצור עצרתי הוא אמר לנו לרדת בשקט והוא אמר שהעסקה צריכה להתבצע פה.
חיפשנו מקום לערוב להם...
אחרי מספר דקות בא טנדר בצבע צהוב חרדל מהצד של סיני ואחרי איזה דקה בא עוד רכב מהצד של ישראל ג'יפ בצע לבן.
מהטנדר הצהוב יצאו 4 חמושים עם נשקים ומהרכב הישראלי יצאו 2 אזרחים לא חמושים.
המפקד שלנו אמר לנו ברגע שרואים את הסמים רצים לעצור אותם.
ואז התחילו צעקות מהצד של הערבים ואחרי מספר שניות נורה כדור מאחד החמושים ופגע בישראלי באותו רגע התחלנו לירות על הערבים הרגנו את כולם תוך מספר קצר של שניות...


גיל 22 –
אחרי שהייתי צריך להיות בקורס קצינים עזבתי את הצבא כי חשבתי מה זה ייתן לי בחיים להיות קצין אולי רק עוד ידע קרבי וניסיון אבל שנתיים זה מספיק.
חזרתי הביתה אמרתי להורים שלי שעזבתי את הצבא הם קיבלו את זה בהבנה.
אמרתי לאבא שאני רוצה לעזור לו עם העסק של היבוא בגדים עד שיש לי מספיק כסף לפתוח עסק של יבוא משקאות והוא אמר שאין לו בעיה שאני יעזור לו.
עבדתי קשה מאוד מהבוקר עד הלילה במטרה לעשות כסף טוב...

גיל 25-
חסכתי כסף מעבדות קטנות ופתחתי לי עסק עצמי של יבוא משקאות חריפים בחנות מכרתי
שמפניה, וויסקי, וודקה,יין.
בהתחלה הכול הלך כמו שצריך אבל אחרי זמן קצר העסק קרס עקב ניהול כושל ובלתי אחראי.

גיל 26 –
מכרתי את העסק וגם את הרכב שלי הייתי במשבר חצי שנה ואחרי חצי שנה חזרתי לעצמי, חזרתי לעסוק בספורט ולאט לאט חזרתי לכושר גופני טוב שהיה לי בזמן הצבא.
ואז החלטתי שאני רוצה לשנות את החיים שלי לראות עולם, אחרי כמה שעות עלית על טיסה ללוס סאטנטוס.

גיל 27-
המשך יבוא.

הזוכים:מקום ראשון|הסיפור הכי טוב- משחק מחשב מתנת ויגיימס-אמיל
מקום שני| הסיפור השני הכי טוב- פוסטר מתנת ויגיימס-ברקיד
מקום שלישי|הסיפור השלישי הכי טוב- פוסטר מתנת ויגיימס-Enforcers
הסיפור הכי מושקע|מי שישקיע ממש בסיפור(לא חייב הכי טוב)-תג בפורום:הכי משקיע (כמו שלי רשום צוות רפ)SuperBamba
הסיפור הכי הזוי|הסיפור הכי הזוי שיכתבו-תג בפורום:הכי הזוי(כמו שלי רשום צוות רפ) The_undertaker