מידע:

שם פרטי: ג'ים.

שם משפחה: מוריסון.

גיל: 28

תאריך לידה: 10/10/1979

מין: זכר.

מקום לידה: בית החולים של סאן פיירו.

מוצא: אמריקאי.

דת: נוצרי.

צבע שיער: שחור.

גובה: 1.82 מטר.

משקל: 83 ק"ג.

צבע עיניים: ירוק דבש.

עבודה: ילד רחוב בכנופיית הבלודז.(OOC INFORMATION!)

תיקים במשטרה: שוד מזויין,דקירה,איום,רצח,סמים.

שפות דיבור: אנגלית שפת אם+עברית שפת משנה.

קעקועים: קעקוע על היד ביפנית שכתוב בו זמן למות.

סיפור:

הכל התחיל לפני 28 שנים.

נולדתי וגדלתי בשכונת עוני בסאן פיירו שבה אמי עבדה בזנות ולא ידעו מי היה אבי.

לאמי קראו Lora_Morison וכפי שהבנתם היא הייתה אם חד הורית.

כל יום באו אליה הרבה קליינטים לעבודה שלה.

גרתי בבית שבו יש רק חדר אחד שזהו הסלון ושירותים.

**כעבור שנתיים**

כשהייתי בן שנתיים על פי סיפורים של אמי זכרונה לברכה הייתי ילד יפה תואר בלונדיני

עם עיניים כחולות.

הייתי האושר בחייה של אמי ורק בשבילי היא חייה.

בגיל שנתיים עבר התחלתי ללכת ולהגיד את מילתי הראשונה: "אמא".

**כעבור 5 שנים**

הנה אני בן 7 שנים.

אמי המשיכה לעבוד בתור זונה לצערי וניסיתי לשכנע אותה ללכת ולמצוא עבודה חדשה.

התחלתי "לפקוח" את העיניים שלי ולהבין מה קורה באמת ואת המציאות.

בערב יום שישי כלאמי היה קליינט ואני הייתי מוחבא בארון בגדים שמעתי צעדים של

קבוצה רבה של אנשים מכיוון דלת היציאה מתקרבים לביתי.

פתאום הדלת נפרצה בכוח וקבוצה של אנשים נכנסו במהירות וירו באמי ובקליינט שלה.

הצצתי מדלת הארון וראיתי פנים של קבוצה של אנשים שחורים שבידיהם דיגל,אמפי5 ואייקי 47.

לא ידעתי את סיבת הרצח מכיוון שחשבתי שאמי לא הסתכסכה עם אף אחד מעולם.

אבל את אותם פנים של האנשים האלה לא יכולתי למחוק לי מהראש.

לאחר שהם הלכו ברחתי מהר מהבית כשפניי מלאות בדמעות ואני רץ בכל כוחי.

הסתתרתי בתוך קופסת קרטון ושם נרדמתי.

**יום למחרת**

כשהתעוררתי בבוקר בתוך קופסת קרטון באו אליי הבזקים של מקרה המוות המחריד של אמי.

יצאתי מקופסת הקרטון והלכתי לעשות טיול.

באמצע הטיול התקדמה לעברי מכונית שנסעה במהירות גבוהה משהו כמו 80 קמ"ש.

נעצרה לידי ואז נפתחה הדלת.

מהמכונית יצאו אותם אנשים שהרגו את אימי ולקחו אותי במכונית והחזיקו אותי חזק כך שלא

יכולתי לזוז.

מאותו רגע לא זכרתי כלום אני חושב שהתעפלתי ברגעים האלה.

לאחר שהתעוררתי הייתי במן מקום מואר כזה שבו הייתה מוזיקה רועשת.

סוג של מועדון לפי דעתי שבו היו אנשים רבים והיה צפוף אבל אני הייתי בחדר מבודד.

הדלת הייתה נעולה ולא יכולתי לעשות כלום.

לאחר כמה דקות שמעתי מישהו מתקרב לעברי ועשיתי את עצמי יושן על רצפת החדר.

השומר ניהר אותי ונתן לי כאפות על הפנים.

התעוררתי על מנת לא לחטוף עוד מכות ואז הוא אמר בקול שמח: "סוף כל סוף התעוררת".

אמרתי בקול מבוהל וחזק: "מה אתה רוצה ממני?".

הוא לא ענה ונהייתה דממה מפחידה.

לפתע הוא צחק ונבהלתי.

שאלתי בקול מבוהל: "מה מצחיק כל כך?".

הוא הרים אותי ולקח אותי לחדר הסמוך.

שם היו אנשים בחליפה שחורה דמוית טוקסידו והם שתו אלכוהול ככל הנראה.

אני לא ידעתי מי האנשים האלה אבל הם הסתכלו עליי כאילו אני מפלצת.

לפתע אחד מהם אמר לי: "אל תדאג אתה במקום בטוח".

אבל כשהוא אמר את זה הרגשתי שהוא משקר ולפתע הבחור שהרים אותי הוריד אותי על הרצפה.

לאחר מכן ברחתי בין רגליו של הבחור הגדול והצלחתי לברוח מהמועדון.

**כעבור שנה**

משפחה שעברתי ליד ביתה אימצה אותי ושלחה אותי ללמוד בבית ספר.

הייתי תלמיד מצטיין והוריי המאמצים אהבו אותי נורא.

**כעבור 12 שנים**

סיימתי ללמוד כמובן שנתיים מאוחר יותר ושוב בערב יום שישי שמעתי קבוצת אנשים

מתקרבת לביתי.

פחדתי בגלל המקרה הקודם והתחבאתי בארון הבגדים שוב.

הדלת נפרצה שוב והרגו את שני הוריי המאמצים שוב ולצערי אלה אותם אנשים שרצחו את אמי.

עכשיו כבר התעצבנתי ואמרתי לעצמי בלב: "אני אנקום בהם על כל הדברים שעשו לי!".

לאחר שיצאו מהבית יצאתי מהבית והלכתי לחבר מבית הספר וסיפרתי לו את כל מה שקרה לי

מילדותי.

ביקשתי ממנו לעבור איתי לעיר אחרת ולהתחיל דף חדש ולנקום באותם אנשים שהרגו את אמי.

הוא הסכים איתי ועלינו על הרכבת הראשונה לעיר לוס סאנטוס.

שמענו על העיר הזאת דרך עלון שראינו.

לאחר שנסענו אני וחברי,Max לעיר לוס סאנטוס פגשנו חבורת אנשים שנראו ככנופייה.

אני ומקס התקדמנו לעברם והצענו להם הצעה: הם יעזרו לי לנקום ואני ישלם להם 20000 דולר.

לצערי לא היו לי 20 אלף דולר ופחדתי שיגלו זאת אבל בכל זאת החלטתי שאני עומד לעשות זאת.

חזרנו לעיר סאן פיירו ושם ראינו את האנשים שרצחו את אמי התקדמו לטווח ראייה.

כשבידנו אייקיי 47 כיוונו את הרובים אליהם והתחלנו מטווח.

כל האנשים מתו ולמעשה אני הרגתי את כולם מבלי שאף אחד מהכנופייה שהצעתי להם הצעה

יירה על מישהו מהם.

אנשי הכנופייה הציעו לי להצטרף אליהם ואני כמובן הסכמתי הם קראו לי ילד רחוב וכינו אותי "J".

גיליתי את שם הכנופייה שהוא בלודז.

**כעבור שמונה שנים**

אני מצליח כבר בגאנג ועשיתי כמה שודים.

התנקשו במקס,חברי והוא מת.

**הסוף**


מצפה לתגובות טובות עבדתי על זה קשה ושעתיים וחצי

יפה...

	╝◄Des[T]inY►╚	ציטוט:
	יפה...

קראת?!

לי לא נראה...

ואם כן אחי תן תגובה בונה בבקשה...

סיפור נחמד אחי המשך כך .

	Peter_Swonson	ציטוט:
	סיפור נחמד אחי המשך כך .

תודה! חיחיחיחי...

אחלה סיפור!!

	LipToNN	ציטוט:
	אחלה סיפור!!

כן,אני יודע...

חח סתם...=]

אותו סיפור כול פעם אמא שלך היתה פרוצה ואבא שלך עבד בזבל והרביצו לך שהיית קטן והפכת לעבריין קטן שלא עושה הרבה עם החיים שלו...

	KickAss2	ציטוט:
	אותו סיפור כול פעם אמא שלך היתה פרוצה ואבא שלך עבד בזבל והרביצו לך שהיית קטן והפכת לעבריין קטן שלא עושה הרבה עם החיים שלו...

יש לך סיפור טוב יותר?!

ככה חשבתי אז תשתוק לבינתיים...

סיפר נחמד

	2Sexy	ציטוט:
	יש לך סיפור טוב יותר?! ככה חשבתי אז תשתוק לבינתיים...

האמת יש לי אבל זה סודי אסור לי לספר לך אתה עוד קטן

סיפור נחמד .

THAT AWSOME

	KickAss2	ציטוט:
	אותו סיפור כול פעם אמא שלך היתה פרוצה ואבא שלך עבד בזבל והרביצו לך שהיית קטן והפכת לעבריין קטן שלא עושה הרבה עם החיים שלו...

אי אפשר ליכתוב שחייתי חיי פאר עם אבא מיליונר אמא ראש עיר בווילה יוקרטית ואז להגיע לרחוב.

בקשר לסיפור.
חבל שמקס מת בסוף

אחלה סיפור!

תודה כולם..

וכן,באמת חבל שהוא מת בסוף....

אבל אייסי אני לא מכיר שום מקס אז הרגתי אותו! מוחעחעחעחעחעחעחע!!

חח עוד תגובות?!

אהבתי............................

	itay2277	ציטוט:
	אהבתי............................

תודה רבה!!

חמוד :]
אבל הסוף נשמע אידיוטי, כאילו מיהרת כבר לסיים :|

	Go[b]|iN	ציטוט:
	אי אפשר ליכתוב שחייתי חיי פאר עם אבא מיליונר אמא ראש עיר בווילה יוקרטית ואז להגיע לרחוב. בקשר לסיפור. חבל שמקס מת בסוף

בטח שכן אפשר לכתוב שברחת מהבית בגלל שאבא שלך הכריח אותך לנגן בטובה ולא רצית

אחלה סיפור

תודה לכולם ובאמת בסוף לא רציתי לסיים את זה אבל לא היו לי עוד רעיונות

אז כבר ניסיתי למצוא סוף קצת הגיוני

תודה על שאר התגובות הטובות!

10/10 XD

	BenCohen`	ציטוט:
	10/10 XD

יאי!! תודה חחח