אני תמיד הייתי פה. ואני צופה ומתבונן.פעם היה לי שם, אולם אני לא יכול לזכור אותו כעת – זו דרך הדברים, כנראה, כאשר מישהו מעביר שנים ועשורים בשתיקה, בלי חברתו של אף אדם אחר. אם אכן ניתן לקרוא למישהו כך.
פעם גם אני הייתי בן אדם. איש של חוזק, של כבוד. מנהיג של אנשים אחרים. אני מטיל צל ארוך בפני המבט הבוטה של השמש הקופחת, גופי מחושק בברזל ובפלדה, מוחי רוחץ בגאווה, כשצורת דמות ה-V חרוטה בכסף על חזי. בעיני אחרים אני נראה כמו אל מהלך ובצורה הזאת גם ראיתי את עצמי. כעבור זמן מה. למשך זמן מה.
פעם האמנתי והקשבתי וצייתי. נאמר לי שאני חייל הלוחם למען האמת והסדר, כך גם ראיתי את עצמי. ראיתי כיצד אלו שהיו חלשים יותר נמלטים בפחד בזמן שהתקרבתי ואמרתי לעצמי שהם חוששים מפני היושר שלי. ואני האמנתי והם צייתו, או שהם מתו. אמרתי לעצמי שזהו צדק.
ואז הגיע היום שבו ניתנה לי הוראה חדשה...אה, ובכן, זה היה לפני הרבה, הרבה שנים – היסטוריה עתיקה, כפי שניתן לומר, ובכל הכנות, בימים הללו אני רואה את הזיכרונות שלי עולים כמו מתוך מראה אפופה בעשן. הפרטים דוהים לתוך המרחק. האמת הגדולה יותר נותרת, לא מעוממת. מאשימה אותי. תמיד מאשימה אותי.
אנחנו בוחרים את הבחירות שלנו ואנחנו חייבים לקבל את תוצאותיהן. אני חושב ש-Talisimo היה זה אשר אמר זאת.
בנוגע לבחירות שאני עשיתי, נאבקתי במשך זמן מה על מנת לגאול אותן...ולאחר מכן, כאשר הגיע הזמן, נעלמתי, על מנת לחיות את הימים ההולכים ונחלשים שלי בגלות מרצון. ביקשתי להשלים את החרטה שלי בבדידות. חשבתי שאני גם אהיה יותר חזק כמיתוס מאשר כאדם ממשי. צדקתי.
CommandoGuard. זה היה שמי. עכשיו אני זוכר. למרות – שמאוחר יותר – הם קראו לי יהודה איש קריות. סימן שאותו אני הורשתי לאחיי ולחבריי. יהודה איש קריות. בוגד...
וכך אני נעלמתי אל ההרים, להתבונן מרחוק בזמן שעצמות הלוחם העתיקות שלי התפוררו לאיטן. אולם כפי שהסתבר, הציפיות שלי לגבי תמותה ממשמשת ובאה נכזבו בצורה מרושעת: ככל שאני עשוי להיות תשוש, פתיל החיים שלי כמעט שאינו מראה סימנים שהוא עומד להינתק בזמן כלשהו בקרוב.
אבל אל תטעו. פעם הייתי אדם – אל, אולי – אולם עכשיו אני רק רוח רפאים, בכל דבר חוץ מאשר בשם. שום דבר יותר מכך. כל רגע נמתח לתוך הבא אחריו ומגיע בחזרה אל האחרון. אין יותר סיומות, או התחלות, אלא רק זמן אחד יחיד, שאינו מתחלק, לא נולד ולא מת.
אני תמיד הייתי פה. ואני צופה ומתבונן.
ראיתי כיצד כדור הארץ, הבית הזה שאני אוהב, נחרב ונהרס. נהרס על ידי מלחמה. נחרב על ידי צמיחה ללא גבול של אוכלוסייה. נהרס על ידי בזבוז עצום של מעט המשאבים הטבעיים היקרים שנותרו על הכדור, על ידי ממשלות, תאגידים וצרכנים אשר טורפים ובולעים את כדור הארץ ויורקים החוצה את עצמותיו. נחרב – וזה מעל הכול – על ידי חברים בכירים במערכת ה-VGames המשוגעים לכוח הנוטלים את עבודתם של מדענים המבקשים ליצור את הארץ ומנסים להשתמש בכך על מנת לתקן את הנזק האיום הזה שנעשה לכדור הארץ ואשר נגרם בשל המדיניות שלהם עצמם.
כיצד יכולה הארץ לדרוש יצירת ארץ? מי יכול לחשוב על כזה דבר?
בוודאי שלא התאגידים המחקריים, המושחתים, עם פסקי הדין על תנאי שלהם שלימדו אותם על אלו כפתורים ללחוץ ולהדוף אל הגבול הקוסמי (הם לימדו את עצמם יותר – הרבה יותר – במהלך מסעות ההתיישבות הכפויים שלהם) ולא האנשים המלומדים של המדע אשר נתנו להם את הטכנולוגיה לה הם נזקקו על מנת להצליח; המכונות, המהדהדים הגיאו-סוניים שגרמו להתפרצויות ספונטאניות של איזוטופ חדש על בסיס סיליקון לו הם קראו טיאולון. לא. האנשים אשר עשו את הבחירה – לשאוב את מקור האנרגיה החדש והזול הזה מתוך הקליפה של כדור הארץ מבלי להקדיש שום מחשבה למה טראומה ססמית כזו עלולה לעולל לביוספרה שלהם עצמם – אלו היו אותם גברים אשר תמיד עושים כאלו בחירות קצרות ראייה וגורליות.
הויגיימרים.
אני צפיתי והתבוננתי באוסף של עובדי מערכת מהוללים ההופכים את עצמם לאנשים החזקים ביותר ולגוף השולט ואוכף החוק הגורם לחשש הגדול ביותר שהמערכת הזאת הכירה אי פעם. 'סמכות העיכוב הויגיימרית' (VDA). סיפור ההצלחה של המילניום השלישי. אל תדברו איתי על 'הקהילה הגלובלית'; הטיפשים אפורי השיער הללו כבר העבירו מזמן את הסמכות ליצירה המטורפת לכוח. הם רק בובות על חוט ובימים אלו אפילו כמעט שגם זה לא. עכשיו המשרת הוא האדון.
צפיתי והתבוננתי כיצד ה-VDA הקיפה את הבניין של הכיפות – המקור של אלפי שנות התקדמות חברתית שקדנית (או באופן יותר ציני, האישור של החוסר בהתקדמות חברתית). אתם עשירים, יפים, בעלי עוצמה? היכנסו למובלעת ותיהנו מהפירות של העליונות המולדת שלכם. אם אתם עניים, סובלים מתת תזונה, אין לכם, אתם לא רצויים? תיראו את עצמכם רשומים לגיהינום עלי אדמות. ומעבר לכך; אף פעם אל תאמינו ולו רגע אחד שמשימות ההתיישבות של התאגידים החוקרים היו משהו יותר מאשר חיפוש אחר עולמות מקלט אליהם תוכל האליטה של כדור הארץ להימלט, כשהם בסופו של דבר משאירים את הזבל של הארץ עם אמצעיהם המזוהמים ובעלי ההרס העצמי. אה, האירוניה הטמונה בכך: אסירים הנשלחים למצוא חיים של מותרות נצחיים עבור הסוהרים שלהם – חיים שהאסירים עצמם אף פעם לא ייהנו מהם. מבריק. דורון ניר הוא גאון.
ומה תגידו על הישראלשקים? – מה לגבי ההמונים הרבים והלא רחוצים שדורון ישאיר מאחוריו? בוודאי שישנם רבים כאלו, הרבה יותר מחוץ לכיפות מאשר בתוכן. מדוע שההמונים הללו לא יסתערו וינערו מעליהם את הכבלים של אדוניהם העתידיים? מדוע הם לא לקחו את מה שהוא שלהם בצדק?
האם הצלחתם לראות פעם שני אנשים מבין הישראלשקים מגיעים לידי הסכמה על משהו?
כן, הישראלשקים עולים במספרם על מספרם של אלו הנמצאים בתוך הכיפות לפחות פי כמה מאות. אולם מבחינה היסטורית הם היו כל דבר חוץ מאשר מלוכדים. אנשים שאוהבים לרטון, אנשים שהולכים ממקום למקום, שטניים...סיעות רבות מספור של כנופיות, עסוקים מאוד בהתקוטטויות אחת עם השנייה מאשר שיישאר להם זמן אפילו להרהר בעמידה מאוחדת כנגד דורון. בשבילו הם סתם שעשוע. ואל תשכחו אף פעם, לדורון יש את ה-VDA. CommandoGuards נוספים, Imperial Sardaukars, Demons, אספקה כמעט לא מוגבלת של ספינות מלחמה וכלי נשק. הוא רואה את הישראלשקים כחיות שאינן מסוגלות לעבוד בתיאום. ככל הידוע לי, אולי הוא צודק. יש לי מעט מאוד עדויות המצביעות על ההפך. זאת למרות הניסיונות הכושלים שלהם לכונן מועצת ישראלשקים.
ורק כדי להיות בטוחים, ה-VDA הטביע את חותם מגפיו על הישראלשקים. הוא חילק אותם למקופים והקים מרכזי פיקוד ובאופן כללי הוא עושה הצגה שלמה על מנת להראות שהוא כביכול שולט בהם. ומדי פעם בפעם, גדודים של ה-VDA מצווים לרדת למטה אל הישראלשקים על מנת להתלכלך בבוץ באיסוף פרטים, כשהם חושפים מסיתים וחתרנים וילדים זבי חותם וכל אחד אחר אותו הם יוכלו למצוא. העבריינים והספאמרים מוכנסים לתוך כלי רכב, נלקחים למחנות מעצר, מוכים, נחקרים ולאחר מכן הם מובאים למסוף מטען של חלליות בין כוכביות. שם מזריקים להם סמים ומכניסים אותם לשינה נרקוטית על מנת שהם יתעוררו בחזרה לחיים עם הנחיתה ושם הם יוכנסו לאחד ממתקני המאסר של ה-VDA על פני הירחים היפהפיים של כוכב צדק. אם יש להם מזל, ישלחו אותם בסופו של דבר לשרת בתאגידים המחקריים. במקרה זה, הם יישלחו שוב למסוף מטען על מנת להיות שוב בשינה נרקוטית כאשר התחנה הבאה תהיה אלפא סנטאורי. אם לא יהיה להם מזל, הם יכולים לצפות לחיים ארוכים של עבודה על איאו או גנימד במכרות תת-קרקעיים בתנאים מתחת לאפס מעלות – בהנחה, כלומר, שהשומרים או הכנופיות או תנאי התת-תזונה או האקלים לא ישימו קץ לקיומם העלוב הרבה יותר מקודם. דבר שבדרך כלל קורה. בכל מקרה, לעולם לא ניתן לראות יותר ישראלשק אחרי שלוקחים אותו.
כן, אני התבוננתי בישראלשקים. ופעם אחר פעם, ראיתי אותם מחבלים בכוח הפוטנציאלי שלהם בגלל מריבות, בגלל פחד, בגלל השכחה בת החלוף של שתייה וסמים שלא נועדו לשחרר את החושים אלא להרדים אותם. התבוננתי בישראלשקים ואני יודע שהאויבים החזקים ביותר שלהם זה הם בעצמם. אם הם יהיו מאוחדים, הם יוכלו להיות כוח שכמותו הכדור המותש הזה לא ראה מעולם. אם.
התבוננתי וצפיתי בבני ובאחיי, יהודה איש קריות, Demons שהושלכו, אבירים נוודים בחיפוש אחר גאולה, כשהם הסתלקו אל הכיסוי הדק של עמק העצמות על מנת ללקק את פצעיהם ולהרהר כיצד בדיוק להסתדר עם הדחפים הנלחמים בתוכם. אני מזדהה עימם. אני הייתי האברהם שלהם – וגם המשה שלהם, כשאני יודע היטב שאני מעולם לא אזכה לראות בימי חיי את הארץ שאליה קיוויתי להוביל אותם.
וגם אולי הדבר המרתק ביותר – אני צפיתי והתבוננתי בחסידים של Talisimo, אשר הפך את הכאב של נטישתם לחיפוש דתי ומדעי אחר העומד המדהים והמחויבות. הם רוחשים כבוד לנתוני המחקר שהותיר מאחוריו ההתגלמות הגשמית של האלוהים שלהם שנעלם, אפילו אם הם לא יכולים להבין אותם; הם שומרים על שתי המעבדות שלו, המבוך שמתחת לדאיסה ספראול והמקדש ההררי שעליו נאמר כי Talisimo עצמו סגר ואטם אותו לעולמים. הם מתפללים בלהט עבור האירועים מבשרי הרע. ללא כל ספק, אירועים בהיקף אשר ירעידו את הגלקסיה. הם כל כך בטוחים כי בעקבותיהם יגיע ניסיון מוצלח להיכנס אל המעבדה ההררית האטומה – אובססיה אשר רק שכנעה את דורון ואת ה-VDA שככל הנראה במקדש מוסתר פלא טכנולוגי כלשהו. לי לא ידוע דבר על סוד שכזה. אני רק יודע כי ההתלהבות של חסידי Talsimo (הטליסימנים) עולה על כל נאמנות שהיא שלה הייתי עד – כולל באופן ודאי את זו של חיילי ה-VDA. גם אם החסידים מולכים שולל, בטוח שלא ניתן לומר שהם לא רלבנטיים. אם אני הייתי דורון ניר, אני הייתי מודאג, מאוד מודאג.
לאיזה כיוון תנשוב הרוח בסופו של דבר בסערה המתקרבת – ההחלטיות של מי תקרוס, האחיזה של מי תסתבר כחזקה יותר – את זה אני לא יכול לנחש. אי אהיה שוטה אם אנסה לעשות זאת. ולמרות שפעם אכן היה לי שם, עבר כבר זמן רב מאז העבר כשרק הזכרתו גרמה לקולו של איזה pozon לדום או לפיו של ה"הראל עילם" להשתתק. אני לא יכול להשפיע כעת על האירועים, אפילו אם הייתי רוצה לעשות זאת. דבר, שבכל הכנות, אני לא רוצה לעשות.
אבל יש דבר אחד שאני יכול לעשות – אותו אני רוצה לעשות. תקראו לזה פעולת החרטה הסופית של אדם אשם.
אני יכול להיות עד לאירועים. אני אתבונן בכל מה שעדיין עתיד להתגלות ואני ארשום את זה, במוחי, אם לא במקום אחר.
אני הייתי פה מאז ומתמיד.
ואני מתבונן וצופה.
[הודעה זו נערכה על ידי CommandoGuard בתאריך 21-06-2002]
נכתב 
פרופיל
דואל
עריכה
ציטוט
אתר בית
).
