ערן - דבריך מעניינים מאוד. בעצם, אם אתה טוען שניתוח אנליטי\ארטיסטי אינו רלוונטי לקייס זה, ואת המשחקים יש למדוד מבחינת ה"כיף" שלהם - אז עולה בכך סוגיה מעניינית: המדידה של משחקי המחשב על פי "כיף", שהוא כידוע לך דבר המשתנה מאדם לאדם. כלומר, כל הסיקור והדירוג של משחקי המחשב הינו שרירותי לגמרי. מה גם שאתה טוען שסיקור אחר אינו מעניין את גולשי ויגיימס - ומוסיף לכך מימד פופוליסטי (שלא לומר מזלזל באינטלגנציה של הגיימרים).

ניתוח אנליטי וארטיסטי אינו אנתי תיזה לניתוח משחקי מחשב כפי שהם נעשים באתרים המובילים, הוא האידאל. כשניתוח נעשה ברמת ה"כיף לי לא כיף לי", הוא שטוח. כשהוא נעשה ברמה אנליטית הוא מעמיק.

המחאה שלי נובעת מחוסר עומק בביקורות של אתרים רבים, וההתעלמות מהיעדר עלילה היא אמצעי שבאמצעותו הבעתי אותה...

עלילה היא כן פאקטור במשחקי מחשב - אבל כמו שכבר אמרו כאן - אם המשחק לא מתרכז בה אין שום סיבה להתייחס אליה ברצינות.

אני אישית, מוצא שבמשחקים שזקוקים לעלילה, העלילה יכולה לגרום למשחק להיות משחק ענקי או שפל המדרגה.

------------------
Does anything in all the world force a heavier weight upon one's shoulder than guilt? I have felt the burden often, have carried it over many steps, on long roads.
Guilt resembles a sword with two edges. On the one hand, it cuts for justice, imposing practical morality upon those who fear it. Guilt, the consequence of conscience, is what separates the goodly persons from the evil. Given a situation that promises gain, most drow can kill another, kin or otherwise, and walk away carrying no emotional burden at all. The drow assassin might fear retribution but will shed no tears for his victim.
To humans-and to surface elves, and to all of the other goodly races-the suffering imposed by conscience will usually far outweigh any external threats. Some would conclude that guilt-conscience-is the primary difference between the varied races of the Realms. In this regard, guilt most be considered a positive force.
But there is another side to that weighted emotion. Conscience does not always adhere to rational judgement. Guilt is always a self-imposed burden, but is not always rightly imposed. So it was for me along the road from Menzoberranzan to Icewind Dale. I carried out of Menzoberranzan guilt for Zaknafein, my father, sacrificed on my behalf. I carried into Blindgenstone guilt for Belwar Dissengulp, the svirfneblin my brother has maimed. Along the many roads there came many other burdens: Clacker, killed by the monster that hunted for me; the gnolls, slain by my own hand; and the farmers-most painfully-the simple farm family murdered by the barghest welp.
Rationally I knew that I was not to blame, that the actions were beyond my influence, or in some cases, as with the gnolls, that I had acted properly. But rationale is little defense against the weight of guilt.
In time, bolstered by the confidence of trusted friends, I came to throw off many of those burdens. Others remain and allways shall. I accept this as inevitable, and use the weight to guide my future steps.
This, I believe, is the true purpose of conscience.
-Drizzt Do'Urden

אז כן - אני מאוד אוהב את BG2, ומעריץ של עוד כמה משחקי תפקידים עמוקים אחרים, אבל אין מה לעשות, בין לבין אני חייב לקבל את מנת ה-UT היומית שלי

------------------

לא, כאן בדיוק חילוקי הדיעות בינינו. לדעתי ניתוח אנליטי אינו האידאל המוחלט, מאחר ואין דבר כזה "מוחלט" בכל מקרה. מבחינת העניין האומנותי, זהו אכן האידאל. מבחינת העניין הנהנותי (יעני, על בסיס "נהנה"? ... אררר... לא חשוב), לא רק שזהו אינו האידאל, זה אפילו משעמם וחסר טעם. חשוב מאוד להחליט מראש מה מטרתך, וברור מה החליטו וי-גיימס וכל שאר אתרי המשחקים. נוכל להתווכח לגבי מה שמעניין או לא מעניין את גולשי וי-גיימס, והאם אני מזלזל באינטלגציה שלהם, אבל זהו ויכוח מסוג אחר.

"כשניתוח נעשה ברמת ה"כיף לי לא כיף לי", הוא שטוח. כשהוא נעשה ברמה אנליטית הוא מעמיק."

הניתוח ברמת "כיף לא כיף", שהוא אכן סובייקטיבי כמו שאתה טוען (ולא ידבר באופן אחיד לכולם), מיועד להיות כזה. כן, אחד מחסרונותיו של הכיף הוא אי-אחידותו (זאת גם אחת מתכונותיו החזקות). אבל שוב, אנחנו בכלל לא מנסים להגיע לאחדות דעים, זאת לא מטרתנו. כמובן שחשוב שהביקורת תהיה טובה, אבל אחדות דעים תהיה פועל יוצא של אמצעים אחרים שבוצעו על מנת להגיע למטרה, ולא המטרה עצמה. ויש כמה וכמה אמצעים כאלו.
כך למשל הומצאו המבקרים המתמחים, שמסקרים רק משחקים מהסגנון שהם אוהבים, כי רק עליו הם יכולים להביע דיעה שתייצג את מכלול הדיעות שסביר שיביע אותו קהל שמשחק באותו ז'אנר. אני למשל בכלל לא סמכות בנושאי משחקי ספורט, אין לי שום דבר מעניין להגיד עליהם, ובאופן אוטומטי כל משחק ספורט לא מוצא חן בעיני. העורכים יודעים את זה, ומתחשבים בזה.
ניתוח "כיף לא כיף" לא מסוגל להיות מעמיק, אני מסכים, אבל הוא בכלל לא צריך להיות כזה. זאת אפילו תקלה לעשותו כזה. הוא בכלל צריך להיות מהנה.

אגב, סוקרנתי לשמוע לגבי Spuernova, ואשמח לקבל עוד פרטים עליו.

בקשר למגזין Supernova - מיזם קטן למדי שאני חבר בו. בסה"כ אנחנו לא מתכננים משהו גדול - סתם אתר נחמד, קטן וממוצע. על אף שהתקציבים שלנו מזעריים - אנחנו מסתדרים, ונצליח לסיים את פיתוח האתר עד ה1 לאוקטובר. אני מופתע שאתה מתעניין בכלל, זה לא משהו שאמור למשוך את תשומת לבך.

למה שסופרנובה לא יעניין אותי? הערה קצרה בסוף הודעה, מלאה במסתורין, היא בדיוק מסוג הדברים שמושכים תשומת לב. זה מגזין אינטרנטי? כשיהיה משהו קוהרנטי אני אשמח לקבל קישור. הי, הרי אמרתי שאני דווקא כן מעוניין בניתוח אנליטי של משחקים, רק טענתי שמקומו לא בוי-גיימס.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי MORIDIN:
אתם הולכים לפוצץ את מטה Electronic Arts?

---

Think Even BIGGER