מצב קרב:
1א. אפשר לקבוע בתחילת הקרב, בשלב הצבת הכוחות, עם איזה חיילים את נכנס לקרב ואיזה יישארו כתגבור. אחרי זה, יד האלוהים תקבע מה סדר הנכנסים כתגוברת בהמשך הקרב.
1ב. לא. אין אפשרות לערוך כוחות שנסוגו לזרוק אותם חזרה למלחמה. ה-Assembling פשוט מבהיר לך שפקודתך התקבלה, התגבורות בדרך, וייקח להם עוד זמן להגיע.

2. אני ממליץ לשמור את הפרשים הכבדים במרחק רציני מאחור (משהו כמו אורך של שתי יחידות רגלים). לא רק שכך תימנע מהאצילים הנמהרים שלך מהסתערות בטרם-עת, אלא שזה גם ישמור עליהם מחוץ לטווח חילופי החצים, ויאפשר לך לשלוח אותם במהירות להסתערות אגפים (תשמש ב-waypoints). כמעט תמיד כדאי לנצל את יתרון הניידות של האבירים כדי להסתער על האויב מאגפיו.

3. אם יש סכנה ברורה להפסד בקרב, אז תנהג כמו המלך הנרי השני בשעתו ותוציא להורג את כל השבויים. בשאר הפעמים, מומלץ למכור אותם כשבויים. מלחמות מסתיימות בסופו של דבר, וזה כלל לא וודאי שתיפגש שוב מול האנשים האלה בקרב - והכסף יישמר אצלך. אלא אם אתה בטוח שהמלחמה הנוכחית שלך תימשך עד לתבוסה מוחלטת של אחד מהצדדים, עדיף לתת להם לחיות.

מפה אסטרטגית:
1. כל זמן שיש יותר מיורש אחד, זה רעיון טוב לשלוח את המלך למלחמה, וגם להכשיר את יורשיו בשיטה דומה. כפי שאתה בוודאי יודע, בהתאם למאורעות במשחק, הדמויות השונות במשחק צוברים Vices and Virtues. מלך שמנצח במלחמות בעצמו זוכה ליתרון כמו "לוחם דגול" או "מצביא כריזמטי", דבר שנותן יתרון מורל ועוז (valour) לחיילים ברחבי הממלכה.

2.אתה צודק במאה אחוז. זה דבר מעצבן, ואין כל דרך לעקוף את זה. רבים מתלוננים על זה. נראה לי שקראתי ברשימת הפיצ'רים של הטלאי הקרוב שזה יתוקן - אבל אני לא בטוח. בינתיים נסבול בשקט.

3. האינקוויזיטור מחסל גנרלים שדתם קתולים, אך אינם אדוקים (תחת ה-piety רואים צלבים מעטים). ככל שהגנרל פחות אדוק, וככל שהאניקוויזטור יותר מנוסה (יותר valour), כך גדלים הסיכויים למשפט "מוצלח".
האחוזים של המרגלים, כמו אלו של כל יחידה אחרת, גדלים ככל שהם מנוסים יותר והשלימו יותר משימות בהצלחה. אין שום טריקים מיוחדים: מתחילים ם הרבה מרגלים ורוצחים חסרי ניסיון. מרביתם ייתפסו, וחלק קטן יצליחו במזל לטפס במעלה סולם הדרגות, ולהשיג אחוזי הצלחה גבוהים. עדיין, תמיד יש שחיקה רצינית נגד הסוכנים האסטרטגים - אז חייבים לשמור על תחלופה.

בקשר למצור על טירה: אני מסכים איתך מילה במילה, וזה בדיוק גם מה שהתלוננתי בביקורת שלי על המשחק. המגנים בטירותיהם המחוממות מתו בשיעור הרבה יותר נמוך מהמתקיפים שנאלצו לחנות בשוחות לחות ובתנאי סנטציה מחפירים. מעבר לטיעון ההיסטורי, זו החלטת עיצוב אומללה, פשוט כי אין מספיק תמריץ לבצע הסתערות, וכל מנגנון המצור של המשחק מתבזבז. למגינים יש יתרון מסוים, כי במהלך מצור הסיכויים למרד ידידותי מזנקים לשמיים - אבל זה לא מספיק, כי כוח התקפי גדול מדכא כל סיכוי למרד, מחכה תור או שניים, ומפיל את הטירה. הטלאי הקרוב יאריך את זמן המצור - אבל זה לא הפתרון. צריך שחיקה גם בצד ההתקפי, והם לא מתכוונים להוסיף את זה.

בסך הכל, המשחק נהדר אבל, לא? הד ארצי בסוף שלחו לך את עץ הטכנולוגיה המובטח?

עצה שיש לי לשחקנים שאני מבין שהם לא רבים ...
במידה ואתם משחקים כנוצרים תקפידו להלחם במוסלמים , לא צריך כיבושים מספיק רק להעסיק אותם עד שישארו 5-4 ממלכות מרכזיות ורק אז תפנו נגד בני דתכם , משום שכך האפיפיור יסייע לכם בכסף מזומן ןהכרזה על מסעות צלב "קצרים" תזכה אותך באותם חיילים שנקראים לדגל להלחם לצדכם קרוב לחזית שלכם.

בקשר לאפיפיור, אני מסכים במאה אחוז. פשוט שיגע אותי, כששלטתי באיטלקים, כוננתי ממשלת בובות, ולא יכולתי לשלוח מסעות צלב. בהתחלתי חשבתי שזה באג, שאם אחכה תור או שניים זה ייפתר - אבל לא. ועוד כקצפת על העוגה, יש את המתקפות הבלתי פוסקות של המנוולים עוטי-הגלימה. בסוף וויתרתי על הטריטוריה - עדיף לא לשלוט ברומא, ובלבד שלא אאלץ לסבול את השחיקה המתמדת באנשיי.

אגב, תוכל לשלוח לי את קובץ הpdf? יהיה יותר נוח מאשר לחפש את הנייר המקורי כל פעם מחדש (הוא תמיד מצליח להיאבד איכשהו...)

יחי ימי הביניים

מעניין לראות בכמה הוארכו תקופות המצור. למרות שכאמור - חייבים קצב שחיקה לשני הצדדים כדי ליצור שינוי מהותי במשחק.