ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ^SoulFly:
סקאלי, אני ממליץ לך ללון באיזה צימר בקצרין. לפני איזה שנה-שנתיים כשנסעתי לשם עם המשפחה, אז בילינו את הלילה בקצרין. ממש מקום נחמד, רק שהוא קצת מת בימי שישי לפי מה שזכור לי.. כאילו, אין שם ממש מה לעשות.. אבל סך הכל, ללינה ללילה או שתיים, זה אחלה של מקום.

---

תודה! מה המרחק של קצרין מהחרמון בדיוק? כמה זמן נסיעה באוטו?..

ודרך אגב, הוחלט בסוף כן לקחת אוטו, פשוט נתחלק במחיר הדלק..ומבדיקה של היום, הייתה סערה בחרמון היום ויש שם אפילו יותר שלג עכשיו, זה זמן טוב לסוע..

אז אחרי ששמעתי היום סיפורי זוועה על תאונות גלישה, בוא נהמר, כמה עצמות אני שובר? 2? 3? 40?..

------------------
"ההורים שלי לא כעסו בכלל .
לא היה על מה . אחרי הכל אני אמרתי לו שידביק לי את היד :D "

רוצה פרטים?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Ox][Bl0oD:
עזוב, אני לא היתי ממליץ אחרי שקראתי את זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2412173,00.html

---

אז איך היה? היה פגז. התוכנית המקורית והסופית לטיול הייתה בעקרון שאני ודנה-ידידה שלי נסע אליה הביתה לחיפה, שאני אשן אצלה ושבבוקר נסע מחיפה לחרמון..אבל, בגלל שהיינו כל כך ספונטניים ונמהרים, ראינו שהגענו לחיפה מהר מרמת אביב- אז נסענו ישר מחיפה לעבר הצפון המרוחק.

הייתה נסיעה סבבה, מלאת צחוקים. רק חבל שסטינו מהדרך הנכונה ועברנו בשלל כפרים ערביים..כן כן, זה בהחלט היה מלבב..גם דפקנו שפריץ עם האוטו בטעות על ערבי שעשה לנו שלום..אבל נו טוב, שלום גם לך אדוני..בכל מקרה, אחרי שעבדכם הנאמן למד בספונטניות לראשונה בחייו להתמצא במפת הדרכים, ואחרי שעברנו הרים וגבעות ושכונות ערביות טהורות, הגענו בסוף לקירית שמונה בערב...

בקריית שמונה התבדחנו על חשבון העיר רב הזמן ואכלנו ארוחת ערב (רצינו משהו בומבסטי וכל מה שמצאנו זה מקדונלדס באיזה קניון מצומק..נו טוב) ומשם נסינו לסוע לגושרים, כי יש שם מלון נחמד (בדקנו מידע על מלונות באינטרנט כפי שהציעו פה- רעיון דווקא טוב) שנוכל לשהות בו. אבל כמובן בגלל שהיה כה חשוך, לא שמנו לב לדרך והופס!- הגענו לעליה לגדר הטובה..לבנון! הנה אנחנו באים!. אז אחרי שעלינו לכיוון הגדר הטובה, הבנו שפספסנו את הפניה לגושרים, אבל כבר היינו צמודים לעיר הארוחה של המדינה- מטולה!..

אז כך יצאנו לנו שנינו, ישר למטולה בשעת ערב חשוכה. העיר הקטנה כמובן נטושה כמו מקום שכוח אל בלילה, אבל מצאנו בית מלון ממש ממש נחמד, זול ונקי והחלטנו לשהות בו ללילה. המלון היה סבבה, היה מקרר קטן, טלוויזיה, רדיו, מקלחת ומרפסת נפלאה..היה ממש פגז. רק חבל שהכריות במיטה היו כאלה לא נוחות!! התפתלנו שם כל הלילה במאבק עם הכריות האלה (מסקנה?- אין כמו הכרית של הבית).

בבוקר, השקם מוקדם בשעה 8:30..כבר היינו על הרגליים, אכלנו ארוחת בוקר במלון החביב, שילמנו על החדר ונסענו בדרכנו לחרמון. הנסיעה הייתה לא קצרה אבל יפה לאללה, שכן החרמון נראה מקסים בעונה הזאת..מושלג ומתנשא לגובה. הכבישים לחרמון היו מפותלים, צרים, מסוכנים וארוכים..אשכרה סכנת נפשות. אבל בסוף מצאנו את דרכינו עד לחרמון עצמו ויצאנו לנו לשלג הצח והזח.

אוקיי, עכשיו, מבחינת סקי...אני לא הולך לנסות זאת שוב *לעולם*!..וויתרתי נורא מהר, אבל זה בגלל שכל פעם שניסיתי לזוז מטר עם המגלשיים החלקחתי עם התחת על השלג הקפוא. אז כן, זה מצחיק וכיף בפעם הראשונה, אבל כשאני מנסה 10 דקות רק לקום מהמקום ולהאבק במגלשיים, במוטות וברגליי הכואבות- זה כבר ממש לא כיף! במיוחד לא כשנתפס לי גיד ברגל- וזה כואב(!!!)...אבל חפיף, פשוט החלטתי שסקי זה לא הקטע שלי, אז נתתי לדנה לסוע לבדה לפסגה ולעשות סקי בזמן שאני אתפנה לעיסוקים אחרים בשלג.

האמת שהיה כיף נורא לעשות שטויות בשלג, ממש כמו ילדון מתלהב. עשיתי לי "כיתת יורים"- לקחתי 5 אנשי שלג שבניתי על גבעה, וניסיתי את הקורדינציה העלובה שלי במטרה לפגוע לכל אחד מהם בראש עם כדורי שלג אימתניים. ממש תענוג לשחק בשטויות כאלה לפעמים. בכל מקרה, השלג, כמו שדנה הזהירה אותי, מסנוור רצח. אתה לא רואה ממר בגלל שקרני השמש מוקרנות חזרה על ידי השלג עצמו..אז הכל בהיר ובוהק, יפה וגם מסנוור. מה שעוד יותר טוב זה שתפסתי שיזוף!..לא שמתי קרם, אז העור שלי השתזף קלות וזה נראה עליי ממש נחמד...יש לי גם תמונה למי שירצה..

בקיצור, אחרי שסיימנו עם השטויות בשלג, בערך בשעה 5:00 או 5:30 כבר נסענו החוצה. שזה ממש הרבה זמן, כי את העיסוק עצמו סיימנו בערך ב 4..אבל חפיף, היה סבבי בהחלט- דנה הצליחה לעשות את מסלול הסקי הארוך ביותר בחרמון (נו יופי, היא עוד גולשת מגיל 6!)..ואני קפאתי מקור וצלפתי באנשי שלג קטנים..(ובסוף גם צלפתי בה בתור עונש על שאיחרה לחזור)..

וככה התחלנו לסוע חזרה, בחושך, בערב..הנסיעה חזרה הייתה יותר שליוה ושקטה, ואני ירדתי בחיפה, לקחתי רכבת והגעתי לי לביתי בריא ושלם בסביבות 22:00 בערב (מה זה אשמתי שאין כמעט רכבות בתחנה המזורגגת הזאת). בכל מיק!- היה כיף!, היה פיצוצי ומצחיק, מאוד מהנה..מאוד מספק ומאוד מאחד, ממש נהנתי וכך גם דנה.

והכי חשוב להגיד שבחירת היום על פי מזג האוויר הייתה מושלמת. היה יום בהיר, בלי אף ענן בשמיים, פשוט תענוג והחרמון היה מלא בשלג! כך שממש כיף לסוע לשם עכשיו כשלא עמוס מידי..אוקצור, עד כאן סיפור הטיול שלי, ותודה לכל מי שעזר!

יום רביעי אני אהיה כנראה בחרמון, אלמד את עקרונות הסקי לקראת יציאתי ביום שני לחופשה באוסטריה. בחיים שלי לא גלשתי, אקווה לטוב.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Skull-Kid:
הו-הו-הו-הופ!...למה הקפצתי את הת'רד הזה?
תשובה- כי חזרתי מהחופשה הקצרה והחביבה בחרמון! Horrah!.

אז איך היה? היה פגז. התוכנית המקורית והסופית לטיול הייתה בעקרון שאני ודנה-ידידה שלי נסע אליה הביתה לחיפה, שאני אשן אצלה ושבבוקר נסע מחיפה לחרמון..אבל, בגלל שהיינו כל כך ספונטניים ונמהרים, ראינו שהגענו לחיפה מהר מרמת אביב- אז נסענו ישר מחיפה לעבר הצפון המרוחק.

הייתה נסיעה סבבה, מלאת צחוקים. רק חבל שסטינו מהדרך הנכונה ועברנו בשלל כפרים ערביים..כן כן, זה בהחלט היה מלבב..גם דפקנו שפריץ עם האוטו בטעות על ערבי שעשה לנו שלום..אבל נו טוב, שלום גם לך אדוני..בכל מקרה, אחרי שעבדכם הנאמן למד בספונטניות לראשונה בחייו להתמצא במפת הדרכים, ואחרי שעברנו הרים וגבעות ושכונות ערביות טהורות, הגענו בסוף לקירית שמונה בערב...

בקריית שמונה התבדחנו על חשבון העיר רב הזמן ואכלנו ארוחת ערב (רצינו משהו בומבסטי וכל מה שמצאנו זה מקדונלדס באיזה קניון מצומק..נו טוב) ומשם נסינו לסוע לגושרים, כי יש שם מלון נחמד (בדקנו מידע על מלונות באינטרנט כפי שהציעו פה- רעיון דווקא טוב) שנוכל לשהות בו. אבל כמובן בגלל שהיה כה חשוך, לא שמנו לב לדרך והופס!- הגענו לעליה לגדר הטובה..לבנון! הנה אנחנו באים!. אז אחרי שעלינו לכיוון הגדר הטובה, הבנו שפספסנו את הפניה לגושרים, אבל כבר היינו צמודים לעיר הארוחה של המדינה- מטולה!..

אז כך יצאנו לנו שנינו, ישר למטולה בשעת ערב חשוכה. העיר הקטנה כמובן נטושה כמו מקום שכוח אל בלילה, אבל מצאנו בית מלון ממש ממש נחמד, זול ונקי והחלטנו לשהות בו ללילה. המלון היה סבבה, היה מקרר קטן, טלוויזיה, רדיו, מקלחת ומרפסת נפלאה..היה ממש פגז. רק חבל שהכריות במיטה היו כאלה לא נוחות!! התפתלנו שם כל הלילה במאבק עם הכריות האלה (מסקנה?- אין כמו הכרית של הבית).

בבוקר, השקם מוקדם בשעה 8:30..כבר היינו על הרגליים, אכלנו ארוחת בוקר במלון החביב, שילמנו על החדר ונסענו בדרכנו לחרמון. הנסיעה הייתה לא קצרה אבל יפה לאללה, שכן החרמון נראה מקסים בעונה הזאת..מושלג ומתנשא לגובה. הכבישים לחרמון היו מפותלים, צרים, מסוכנים וארוכים..אשכרה סכנת נפשות. אבל בסוף מצאנו את דרכינו עד לחרמון עצמו ויצאנו לנו לשלג הצח והזח.

אוקיי, עכשיו, מבחינת סקי...אני לא הולך לנסות זאת שוב *לעולם*!..וויתרתי נורא מהר, אבל זה בגלל שכל פעם שניסיתי לזוז מטר עם המגלשיים החלקחתי עם התחת על השלג הקפוא. אז כן, זה מצחיק וכיף בפעם הראשונה, אבל כשאני מנסה 10 דקות רק לקום מהמקום ולהאבק במגלשיים, במוטות וברגליי הכואבות- זה כבר ממש לא כיף! במיוחד לא כשנתפס לי גיד ברגל- וזה כואב(!!!)...אבל חפיף, פשוט החלטתי שסקי זה לא הקטע שלי, אז נתתי לדנה לסוע לבדה לפסגה ולעשות סקי בזמן שאני אתפנה לעיסוקים אחרים בשלג.

האמת שהיה כיף נורא לעשות שטויות בשלג, ממש כמו ילדון מתלהב. עשיתי לי "כיתת יורים"- לקחתי 5 אנשי שלג שבניתי על גבעה, וניסיתי את הקורדינציה העלובה שלי במטרה לפגוע לכל אחד מהם בראש עם כדורי שלג אימתניים. ממש תענוג לשחק בשטויות כאלה לפעמים. בכל מקרה, השלג, כמו שדנה הזהירה אותי, מסנוור רצח. אתה לא רואה ממר בגלל שקרני השמש מוקרנות חזרה על ידי השלג עצמו..אז הכל בהיר ובוהק, יפה וגם מסנוור. מה שעוד יותר טוב זה שתפסתי שיזוף!..לא שמתי קרם, אז העור שלי השתזף קלות וזה נראה עליי ממש נחמד...יש לי גם תמונה למי שירצה..

בקיצור, אחרי שסיימנו עם השטויות בשלג, בערך בשעה 5:00 או 5:30 כבר נסענו החוצה. שזה ממש הרבה זמן, כי את העיסוק עצמו סיימנו בערך ב 4..אבל חפיף, היה סבבי בהחלט- דנה הצליחה לעשות את מסלול הסקי הארוך ביותר בחרמון (נו יופי, היא עוד גולשת מגיל 6!)..ואני קפאתי מקור וצלפתי באנשי שלג קטנים..(ובסוף גם צלפתי בה בתור עונש על שאיחרה לחזור)..

וככה התחלנו לסוע חזרה, בחושך, בערב..הנסיעה חזרה הייתה יותר שליוה ושקטה, ואני ירדתי בחיפה, לקחתי רכבת והגעתי לי לביתי בריא ושלם בסביבות 22:00 בערב (מה זה אשמתי שאין כמעט רכבות בתחנה המזורגגת הזאת). בכל מיק!- היה כיף!, היה פיצוצי ומצחיק, מאוד מהנה..מאוד מספק ומאוד מאחד, ממש נהנתי וכך גם דנה.

והכי חשוב להגיד שבחירת היום על פי מזג האוויר הייתה מושלמת. היה יום בהיר, בלי אף ענן בשמיים, פשוט תענוג והחרמון היה מלא בשלג! כך שממש כיף לסוע לשם עכשיו כשלא עמוס מידי..אוקצור, עד כאן סיפור הטיול שלי, ותודה לכל מי שעזר!

---

תודה ששיתפת אותנו..

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Skull-Kid:
הו-הו-הו-הופ!...למה הקפצתי את הת'רד הזה?
תשובה- כי חזרתי מהחופשה הקצרה והחביבה בחרמון! Horrah!.

אז איך היה? היה פגז. התוכנית המקורית והסופית לטיול הייתה בעקרון שאני ודנה-ידידה שלי נסע אליה הביתה לחיפה, שאני אשן אצלה ושבבוקר נסע מחיפה לחרמון..אבל, בגלל שהיינו כל כך ספונטניים ונמהרים, ראינו שהגענו לחיפה מהר מרמת אביב- אז נסענו ישר מחיפה לעבר הצפון המרוחק.

הייתה נסיעה סבבה, מלאת צחוקים. רק חבל שסטינו מהדרך הנכונה ועברנו בשלל כפרים ערביים..כן כן, זה בהחלט היה מלבב..גם דפקנו שפריץ עם האוטו בטעות על ערבי שעשה לנו שלום..אבל נו טוב, שלום גם לך אדוני..בכל מקרה, אחרי שעבדכם הנאמן למד בספונטניות לראשונה בחייו להתמצא במפת הדרכים, ואחרי שעברנו הרים וגבעות ושכונות ערביות טהורות, הגענו בסוף לקירית שמונה בערב...

בקריית שמונה התבדחנו על חשבון העיר רב הזמן ואכלנו ארוחת ערב (רצינו משהו בומבסטי וכל מה שמצאנו זה מקדונלדס באיזה קניון מצומק..נו טוב) ומשם נסינו לסוע לגושרים, כי יש שם מלון נחמד (בדקנו מידע על מלונות באינטרנט כפי שהציעו פה- רעיון דווקא טוב) שנוכל לשהות בו. אבל כמובן בגלל שהיה כה חשוך, לא שמנו לב לדרך והופס!- הגענו לעליה לגדר הטובה..לבנון! הנה אנחנו באים!. אז אחרי שעלינו לכיוון הגדר הטובה, הבנו שפספסנו את הפניה לגושרים, אבל כבר היינו צמודים לעיר הארוחה של המדינה- מטולה!..

אז כך יצאנו לנו שנינו, ישר למטולה בשעת ערב חשוכה. העיר הקטנה כמובן נטושה כמו מקום שכוח אל בלילה, אבל מצאנו בית מלון ממש ממש נחמד, זול ונקי והחלטנו לשהות בו ללילה. המלון היה סבבה, היה מקרר קטן, טלוויזיה, רדיו, מקלחת ומרפסת נפלאה..היה ממש פגז. רק חבל שהכריות במיטה היו כאלה לא נוחות!! התפתלנו שם כל הלילה במאבק עם הכריות האלה (מסקנה?- אין כמו הכרית של הבית).

בבוקר, השקם מוקדם בשעה 8:30..כבר היינו על הרגליים, אכלנו ארוחת בוקר במלון החביב, שילמנו על החדר ונסענו בדרכנו לחרמון. הנסיעה הייתה לא קצרה אבל יפה לאללה, שכן החרמון נראה מקסים בעונה הזאת..מושלג ומתנשא לגובה. הכבישים לחרמון היו מפותלים, צרים, מסוכנים וארוכים..אשכרה סכנת נפשות. אבל בסוף מצאנו את דרכינו עד לחרמון עצמו ויצאנו לנו לשלג הצח והזח.

אוקיי, עכשיו, מבחינת סקי...אני לא הולך לנסות זאת שוב *לעולם*!..וויתרתי נורא מהר, אבל זה בגלל שכל פעם שניסיתי לזוז מטר עם המגלשיים החלקחתי עם התחת על השלג הקפוא. אז כן, זה מצחיק וכיף בפעם הראשונה, אבל כשאני מנסה 10 דקות רק לקום מהמקום ולהאבק במגלשיים, במוטות וברגליי הכואבות- זה כבר ממש לא כיף! במיוחד לא כשנתפס לי גיד ברגל- וזה כואב(!!!)...אבל חפיף, פשוט החלטתי שסקי זה לא הקטע שלי, אז נתתי לדנה לסוע לבדה לפסגה ולעשות סקי בזמן שאני אתפנה לעיסוקים אחרים בשלג.

האמת שהיה כיף נורא לעשות שטויות בשלג, ממש כמו ילדון מתלהב. עשיתי לי "כיתת יורים"- לקחתי 5 אנשי שלג שבניתי על גבעה, וניסיתי את הקורדינציה העלובה שלי במטרה לפגוע לכל אחד מהם בראש עם כדורי שלג אימתניים. ממש תענוג לשחק בשטויות כאלה לפעמים. בכל מקרה, השלג, כמו שדנה הזהירה אותי, מסנוור רצח. אתה לא רואה ממר בגלל שקרני השמש מוקרנות חזרה על ידי השלג עצמו..אז הכל בהיר ובוהק, יפה וגם מסנוור. מה שעוד יותר טוב זה שתפסתי שיזוף!..לא שמתי קרם, אז העור שלי השתזף קלות וזה נראה עליי ממש נחמד...יש לי גם תמונה למי שירצה..

בקיצור, אחרי שסיימנו עם השטויות בשלג, בערך בשעה 5:00 או 5:30 כבר נסענו החוצה. שזה ממש הרבה זמן, כי את העיסוק עצמו סיימנו בערך ב 4..אבל חפיף, היה סבבי בהחלט- דנה הצליחה לעשות את מסלול הסקי הארוך ביותר בחרמון (נו יופי, היא עוד גולשת מגיל 6!)..ואני קפאתי מקור וצלפתי באנשי שלג קטנים..(ובסוף גם צלפתי בה בתור עונש על שאיחרה לחזור)..

וככה התחלנו לסוע חזרה, בחושך, בערב..הנסיעה חזרה הייתה יותר שליוה ושקטה, ואני ירדתי בחיפה, לקחתי רכבת והגעתי לי לביתי בריא ושלם בסביבות 22:00 בערב (מה זה אשמתי שאין כמעט רכבות בתחנה המזורגגת הזאת). בכל מיק!- היה כיף!, היה פיצוצי ומצחיק, מאוד מהנה..מאוד מספק ומאוד מאחד, ממש נהנתי וכך גם דנה.

והכי חשוב להגיד שבחירת היום על פי מזג האוויר הייתה מושלמת. היה יום בהיר, בלי אף ענן בשמיים, פשוט תענוג והחרמון היה מלא בשלג! כך שממש כיף לסוע לשם עכשיו כשלא עמוס מידי..אוקצור, עד כאן סיפור הטיול שלי, ותודה לכל מי שעזר!

---

שום דבר אישי, כן? אבל רוב הישראלים אף פעם לא חשבו לקחת מדריך!
כדאי לך לנסות עוד פעם, וללכת ולשכור מדריך שילמד אותך את הבסיס, בד"כ אדם ממוצע מתחיל לגלוש לאט בלי ליפול בצורה הבסיסית תוך יום 1, אל תשלול סקי, לך לצרפת או משהו, אני אמליץ על Tignes Val Claret , לך לשבוע, קח מדריך, תלמד לגלוש בסנו פלאו, תואהב? סבבה, קח עוד שבוע אחרי שנה או שנתיים ואז תלמד Paralel , זה כמו שהמאגניבים גולשים, בד"כ ילדים (למשל המקרה שלי ועוד 2 אנשים שאני מכיר) בכושר גופני טוב עוברים ל Paralel עוד בשבוע הראשון.
המטרה שלי היא שאל תתרשמו מהחוויה של סקאלי! אל תשללו את הסקי! זו חוויה שכל אחד צריך לעשות! במיוחד הצעירים שביננו, אל תתיאשו, אם יש לכם הזדמנות לצאת לחרמון לכו, קחו מדריך ועוד ביום הראשון תגלשו קצת!