• אנחנו, קצינים וחיילי מילואים קרביים בצבא ההגנה לישראל, שחונכנו על ברכי הציונות, ההקרבה והנתינה לעם ישראל ולמדינת ישראל.• ששירתנו תמיד בקו הראשון. שהיינו ראשונים לבצע כל משימה, קשה כקלה, על מנת להגן על מדינת ישראל ולחזק אותה.
• אנחנו, קצינים וחיילים קרביים המשרתים את מדינת ישראל במשך שבועות ארוכים בכל שנה, למרות המחיר האישי היקר,
היינו בשירות מילואים בכל רחבי השטחים וקיבלנו פקודות והוראות שאין להן ולביטחון המדינה דבר, ושתכליתן היחידה היא הנצחת השליטה בעם הפלסטיני.
• אנחנו, שראינו בעינינו את מחיר הדמים שהכיבוש גובה בשני צידי המתרס. שהרגשנו איך הפקודות שקיבלנו שם מחריבות את כל הערכים שספגנו בארץ הזאת. שמבינים היום כי מחיר הכיבוש הוא אובדן צלם אנוש של צה"ל והשחתת החברה הישראלית כולה.
• שיודעים כי השטחים אינם ישראל, ושסופן של כל ההתנחלויות להתפנות.
• אנו מצהירים בזאת, כי לא נוסיף להילחם במלחמת שלום ההתנחלויות.
• לא נוסיף להלחם מעבר לקו הירוק במטרה לשלוט, לגרש, להרעיב ולהשפיל עם שלם.
• אנו מצהירים בזאת כי נוסיף לשרת בצבא ההגנה לישראל בכל משימה שתשרת את הגנתה של מדינת ישראל.
• משימת הכיבוש והדיכוי אינה משרתת מטרה זאת - ואנו לא ניקח בה חלק.
תוצאות הכיבוש
המשך הכיבוש של שלושה מיליון פלשתינים נטולי זכויות מביא אותנו לבצע פשעים מוסריים. הוא מכריח אותנו לענוש אוכלוסיה אזרחית בענישה קולקטיבית אכזרית מאין-כמוה. הגענו למצב שבו אנו סוגרים מיליוני בני אדם במכלאות כמו היו עדר בקר. אנו שוללים מהם זכויות-אזרח בסיסיות: הזכות להתפרנס, הזכות ללמוד, הזכות לנוע בחופשיות, הזכות לקנות מצרכים בסיסיים, הזכות ללכת לרופא, הזכות לפנות פצוע באמבולנס, והרשימה עוד ארוכה.
והחמור מכל: אנו רוצחים אנשים חפים מפשע. אנו הורגים מדי שבוע ילדים, נשים וזקנים. והכל בטעות. בלי כוונה. נערה נהרגה בטעות כי "נקלעה" לחילופי אש. ילד נורה למוות כי הוא פשוט לא ידע שהוא "לא צריך להיות שם". זקן עלה בלהבות כי הוא פסע ליד מכוניתו של איזה מבוקש שחסלנו. אם זה לא עבירה על "לא תרצח" המופיע בעשרת הדברות – שקראנו בתורה בפרשת השבוע - אז אינני יודע מהו פירוש המלים הללו.
הטענות נגד סרבנות
הטענה העיקרית של צה"ל להצדקת הפשעים הללו – Self defense – היא שקרית ודמגוגית. אף אחד מהאנשים שנהרגו לא הוכח כלפיו כי הוא בא לרצוח יהודי. אף קצין לא ישכנע אותי שילדים ונערים במחנות פליטים מסכנים את בטחון מדינת ישראל. צה"ל מסביר את הרג האזרחים ושפיכת דם נשים וילדים כ"טעות בלתי-נמנעת". ומבחינה זו צה"ל צודק: כל מי שמנסה לדכא בכוח התקוממות עממית, ייאלץ לטבוח בגברים, נשים וילדים. ההחלטה להשאיר את צה"ל בשטחים פירושה החלטה מודעת למחיר מוסרי נוראי: להרוג, לפצוע ולפגוע בחפים מפשע, לרמוס ולבזות עם שלם, וליטול ממנו את כבודו האנושי. יוצא, שאם נלך לשרת בשטחים, הרי זה כאילו הכרזנו שחייהם של שלושה מיליון פלשתינאים לא שווים, ולמען הגנת ההתנחלויות מותר לנו הכל. זהו מחיר הכיבוש: שחייהם וזכויותיהם של העם הכבוש שווים כקליפת השום, ודמם זורם ברחובות באין-מפריע. וכבר לא משנה, מה בדיוק עשה כל פלשתינאי שנהרג או נפצע קשה. הכלל הוא ברור: אם הוא משלהם, אז ניתן לפגוע בו.
מי שמתנגד לסרבנות ותומך בשרות בשטחים בעצם מתיר לעצמו עשיית דין ללא משפט. הוא מתעלם מכל ההלכות שמטרתן למנוע ענישת חפים מפשע. לשיטתו, לית דין ולית דיין. לא צריך משפט, ומי בכלל חייב משהו למוסר. בשביל להגן על המתנחלים, המטרה מקדשת את האמצעים.
גישת היהדות
האם היהדות מתירה זאת? התשובה היא לאו מוחלט. איסור ענישת חפים מפשע הוא אחד מאבני היסוד של היהדות. שלילת ענישת חפים מפשע התחילה כבר אצל אברהם אבינו. הוא סרבן המצפון הראשון בעולם. הוא היה מוכן להסתכן בקבלת עונש ובלבד שאלוהים לא יעניש את סדום ועמורה בענישה קולקטיבית. בעימות המפורסם עם אלוהים, הוא תקף את אלוהים ואמר לו:
"ויגש אברהם ויאמר: האף תספֶּה צדיק עם רשע?! אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר…חלילה לך מעשות כדבר הזה: להמית צדיק עם רשע, והיה כַצַדיק כָּרָשע? חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית, יח, 25).
כאן מתואר אברהם כאדם בעל אומץ ומצפון עד לנכונות לערער על כוונת האלוהים להשמיד את סדום ועמורה. אלוהים נכנע, בסופו של דבר, לתכתיב של אברהם. סרבנות המצפון של אברהם "הצליחה" לכופף את אלוהים, ואלוהים מאשר כי לא יאפשר שום צורה של ענישה קולקטיבית. רק מי שחטאו ופשעו – ייענשו.
הדמות הבאה שדורשת מאלוהים לשמור על כללי הצדק היא אבימלך. דווקא היה אדם כוחני ואלים, יריבו המושבע של אברהם. יחד עם זאת, כאשר פעם אחת היתה לו טענה מוצדקת, והוא טען שהולכים לענוש חף מפשע, הוא הזדעק כנגד זה, ואמר לאלוהים:
"אדו-נָי, הגוֹי גם צדיק תהרוג?" (בראשית, כ, 4).
ואלוהים קיבל את טענתו (בראשית, כ, 7). הדרישה לנהוג ע"פ כללי הצדק הטבעי, הדורשים להבחין בין האשם לחף מפשע, חלה גם ביחס לגויים. כלומר, איסור הענישה הקולקטיבית חל גם לגבי אנשים שהם לא "טלית שכולה תכלת". זוהי מהותה של היהדות (ראו את דברי הפרשן הנצי"ב מוולוז'ין על הפסוק הנ"ל).
העקרון הזה חוזר ונשנה בכל התורה כולה. גם יעקב אבינו העלה אותו על נס. כאשר שני בניו – שמעון ולוי - בצעו טבח בעיר שכם (ותראו כמה זה אקטואלי להיום) הוא קלל אותם עד סוף ימיהם. הם בצעו את הטבח כנקמה על האונס שבוצע בדינה אחותם. למרות זאת, הוא אמר עליהם דברים כל-כך קשים שלא מוצאים ביטויים חריפים כאלו בכל התנ"ך כולו. וכך אמר להם:
"שמעון ולוי אחים, כּלֵי חָמָס מְכֵרוֹתֵיהם…. ארור אפם כי עז, ועֶבְרָתָם כי קשתה" (בראשית, מט, 5).
יעקב לא חוסך במלים, ואיננו מסתיר את הזעזוע שלו ממעשה הנקמה שלהם. אם היה חי היום, היה אומר לנו בדיוק את המלים הללו, על כך שאנחנו מפגיזים במטוסים ומסוקים ערים פלשתיניות כנקמה על הפיגועים. אם איננו רוצים להיות ארורים, אם ברצוננו לא להתדרדר להגדרה של "כלי חָמָס", מחובתנו לסרב להשתתף בפעולות אלו, ולהגיד לא לשרות בשטחים.
ישנם אלו שיאמרו: אנו נאלצים על-כורחנו לפגוע בחפים מפשע, משום שהפלשתינאים אינם נלחמים מספיק בטרור. לו היו מעמידים לדין את המחבלים, לא היינו נאלצים לבצע את פשעי המלחמה שאנו עושים מדי יום.
טענה זו אף היא הועלתה ע"י פרשני המקרא, והיא נדחתה על הסף. הרמב"ן מעלה אותה בהקשר של הטבח שבצעו שמעון ולוי בעיר שכם, אך דוחה אותה מכל וכל. מסקנתו היא חד-משמעית - כללי הצדק הטבעי גוברים ומחייבים גם כאשר מדובר בציבור שמתוכו יצאו מפגעים. לעולם לא ניתן להצדיק פגיעה בחפים מפשע. הדבר סותר לחלוטין את עקרונות היהדות (ראה גם פירושו של הרשב"ם לבראשית, מט, 5).
משה רבנו ממשיך את הקו הזה, וגם הוא מצווה עלינו להמנע לחלוטין מפגיעה בחפים מפשע. זאת לא המלצה ליפי נפש בלבד. זהו איסור מפורש:
"לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים, כד, 16).
המדובר בנורמה דתית ומוסרית אשר מחייבת את כולנו. היא מופיעה בעוד כמה מקומות בתנ"ך (ראה יחזקאל, יח 20). היא מחייבת כל יהודי ויהודי, ולא יפי נפש שמאלנים- ליברליים בלבד. מכאן אנו למדים שכל המעשים הנעשים מדי יום ביומו בשטחים מנוגדים להלכה. פעולות אלו, הכוללות הריסת בתים, מניעת מזון ותרופות מאזרחים ופגיעה פיסית בחפים מפשע, אסורות בתכלית האיסור על-פי היהדות.
המכבסה המשפטית
ישנם רבים שישיבו לנו: אבל בג"ץ מפקח על פעולות אלו, ויש גם "פרקליטות צבאית" שאמורה להעמיד לדין "מקרים חריגים". רק מיתממים וטפשים יכולים לקבל טענה כה אווילית וחסרת-שחר. ראשית, רק עתירות בודדות מתוך מאות ואלפי עוולות ופשעים מגיעות לבג"ץ, וגם אז – כולן נדחות על הסף בטיעוניה המלומדים של פרקליטות המדינה. שנית, ברור שהכשרת שרץ טמא בפלפולי סרק משפטיים לא הופכת אותו לטהור. הרב שמשון רפאל הירש הגדיר זאת יפה מאד – הוא קרא לזה "זוועה משפטית". בפירושו לפסוק הנ"ל הוא אומר כי בית משפט שמכשיר פעולות אלו עושה "זוועה משפטית" והתורה באה לאסור עלינו לנהוג כך. יתירה מזו, הוא מדגיש כי לא רק מבחינה הלכתית אסור לאפשר זוועות משפטיות, אלא גם מבחינה חברתית ומדינית אין לנקוט בפעולות ענישה כאלו.
כולם טועים ורק אנו צודקים?!
נכון שלא כל המתנחלים הם קלגסים אכזריים. רבים מהם יאמרו שיש להמשיך את הכיבוש אך לעשותו "בצורה אנושית". זוהי תורת "הכיבוש הנאור". התשובה היא פשוטה: אין חיה כזאת. אין כיבוש נאור כפי שאין אדם ארבע-רגלי. כיבוש מיליוני אנשים נטולי זכויות גורר – מיניה וביה – מעשים זוועתיים ואכזריים. הכיבוש מחייב ענישה קולקטיבית ופגיעה בחפים מפשע. הכיבוש מחייב את צה"ל, באופן הכרחי ובלתי-נמנע, לבצע פעולות, שכל בן-תרבות, ובוודאי כל יהודי, מזדעזע מהם. הכיבוש מחייב אותנו לעבור על איסורים מפורשים בתורה, ולפיכך ברור הדבר שהתורה אוסרת עלינו להשתתף בכיבוש. אנחנו מקווים שכל חייל, דתי חילוני ומסורתי, בסדיר ובמילואים, ישאל את עצמו את השאלות הללו, ויגיע בעצמו למסקנה שצו ההלכה והצו המוסרי מחייבים כל אחד לסרב לשרת בשטחים הכבושים. גם אם הדבר כרוך בישיבה בכלא, וגם אם הדבר יגרור לעג חברתי, מי שיוכל לעמוד בכך מראה עד כמה היהדות חשובה לו. ואל לנו להכנע ללחץ חברתי או למה שהמנהיגים הפוליטיים מוכרים לנו. כפי שאמר ר' משה איסרליס בפירושו לסעיף א' לשולחן ערוך:
"שלא יירתע מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'".
מי שלא יירתע, ויקבל על עצמו לסרב לשרת בשטחים הכבושים, מראה בכך עד כמה היהדות יקרה בעיניו.
------------------
אל תגיד זונות!תהיה פוליטיקלי קורקט..
יש ציבור שלם שעומד עכשיו בכביש ונעלב!!
תגיד..מאותגרות בתולין ,מזרוניות ,עומדות בכביש ולא נמאס ,שרלילניות , כמו פותחות בקפה רק בלי קפה , אמהות של שחקני כדורגל...
נכתב 
פרופיל
דואל
עריכה
ציטוט
אתר בית
איפה יש כיבוש? זאת הייתה הארץ שלנו בתנ"ך וכך זה יהיה עמים נלחמים החזק מנצח ולוקח את כל הקופה (אדמות). אנחנו צריכים לעקר את הערבים כי בקצב הזה אנחנו היהודים עוד נהיה מיעוט!.
.
Peace Man 
נכתב 
