|
מחבר
|
נושא: כוחה של התקשורת
|
אורי מרחב
חבר מערכת הודעות: 451 מ: רחובות, ישראל נרשם: אוגוסט 2001
|
אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל, נספה בדרכו חזרה לעבר כדור הארץ. המדינה גועשת. מעריב מתהדרים בתמונה שמכסה את כל העמוד הראשי יחד עם הכיתוב "שברי החלום", חמש שעות שידור הופקעו בעת התרחשות האסון. בעוד שמרבית האנשים אומרים שזה מחמם את הלב לראות איך כל המדינה מתרגשת מהעניין - אותי זה מכעיס. לפני פחות משבוע נהרגו שלושה חיילים בפטרול בחברון. הם היו צעירים יותר מאילן רמון, הם מתו למען ארצם, הם לא בחרו בג'וב הזה אלא נשלחו על ידי מדינתם, ומבחינת המשפחה שלהם זו טרגדיה לא פחות גדולה מאשר מבחינת משפחתו של אילן. אז למה אף אחד לא התרגש מזה? למה לא נפתחו הודעות אבל על הנושא ב"פורום תרבות" כפי שקרה במקרה של אילן? מהסיבה הפשוטה שהאסון של אילן התרחש מול עיניי המצלמה. שיש פרצוף שמחובר לשם, שראיינו אותו מראש והתעניינו בגורלו. מכעיס לראות איך חיי אדם לא שווים גרוש, אלא "הזווית האנושית". מוות יום יומי כבר לא מרגש אותנו, אז מחפשים את הסנסציה. ------------------ ignorance is Power War is Peace Slavery is Freedom [הודעה זו נערכה על ידי אורי מרחב בתאריך 02-02-2003]
|
MiniMiz0r
משתמש רשום  הודעות: 321 מ: חיפה נרשם: אוקטובר 2002
|
כי עשו מזה Hype מאוד גדול. בכל זאת, זוהי פעם ראשונה בהיסטוריה שישראלי מגיע לחלל והוא מייצג את המדינה שלו, את מדינת ישראל, במקום שאליו נשואות כל עיני העולם. מוות החיילים הוא אכן טרגי ומצער, אך לצערינו זה כבר נהפך לשגרה, הם נפלו בקרב. אתה הרי לא מצפה מארה"ב להקים אתר הנצחה לזכר כל אחד מהנופלים במלחמת וייטנאם, הם הקימו להם אנדרטה אחת גדולה, וכך גם לשלושת החיילים, שנחשבים כנופלים במערכות ישראל וגם להם ישנה אנדרטה ומדי שנה מציינים את זכרם ברחבי הארץ. אילן רמון, מצד שני, היה יחיד במינו.
|
pozon
חבר מערכת הודעות: 30 מ: באר שבע. נרשם: אפריל 2001
|
כתבתי את זה בתרד אחר, אבל זה מתאים גם לפה: ציטוט:
זה אולי ציני ועצוב, אבל זוהי באמת המציאות. מוות של גיבורים תמיד יהיה טראגי ונזכר הרבה יותר ממוות של אנשים אפורים (בצורה יחסית כמובן), שנהרגים בצורה זו או אחרת בסיטואציה לה כבר התרגלנו לצערי. זה לא רק המקרה של אילן רמון. מאז תחילת האינטיפאדה נהרגו יותר מ-700 ישראלים וכמה מאות חיילים. אך אם תשאל אנשים ברחוב איזה שמות צצים להם בראש סתם ככה, אז זה יהיה שמו של דרור ויינברג שנהרג בחברון ועוד אנשים כאלה, שלא היו "סתם" אנשים. כשאנשים אפורים (שוב, בצורה יחסית) נהרגים, אז בדרך כלל רק הסביבה הקרובה שלהם כואבת. מצד שני, כשסמלים כגון אילן רמון, ניר פורז, אותו דרור ווינברג, יצחק רבין ואחרים נהרגים, אז זה כואב להרבה יותר אנשים, כי הם בעצם סימלו משהו מעבר להיותם סתם בשר ודם.
|
Keiser_Soze
משתמש רשום   הודעות: 1685 מ: CHAOS A.D נרשם: יולי 2002
|
מסכים!------------------
|
The_IL_Prohpecies
משתמש רשום הודעות: 43 מ: נרשם: ינואר 2003
|
It is all a "one big show" למה יש לי הרגשה שבקרוב יהיה סוף שבוע של סרטים כמו apollo 13
|
UV
משתמש רשום  הודעות: 132 מ: הייפה, איזראל נרשם: אפריל 2001
|
ככה זה. כנראה שגם את הלינץ' ברמאללה בקושי היינו זוכרים עכשיו אלמלא התיעוד הטלוויזיוני.------------------ * חלומות בהקיציס - מיקס העונה השלישית שגרם למנהיגי אל-קעידה להסגיר את עצמם לישראל
|
Midfit
משתמש רשום  הודעות: 53 מ: יהוד, ישראל נרשם: אפריל 2001
|
ציטוט: נכתב במקור על ידי MiniMiz0r: כי עשו מזה Hype מאוד גדול. בכל זאת, זוהי פעם ראשונה בהיסטוריה שישראלי מגיע לחלל והוא מייצג את המדינה שלו, את מדינת ישראל, במקום שאליו נשואות כל עיני העולם. מוות החיילים הוא אכן טרגי ומצער, אך לצערינו זה כבר נהפך לשגרה, הם נפלו בקרב. אתה הרי לא מצפה מארה"ב להקים אתר הנצחה לזכר כל אחד מהנופלים במלחמת וייטנאם, הם הקימו להם אנדרטה אחת גדולה, וכך גם לשלושת החיילים, שנחשבים כנופלים במערכות ישראל וגם להם ישנה אנדרטה ומדי שנה מציינים את זכרם ברחבי הארץ. אילן רמון, מצד שני, היה יחיד במינו.
מאוד נכון.
| |
צור עמנו קשר | www.vgames.co.il
כל הזכויות שמורות ל- Vgames

Ultimate Bulletin Board 5.47d
|