לדרג!!!!!!!!!!!!!!!
שם: Jhon
שם משפחה: Die
שם בעבר: Albrerto
שם משפחה בעבר: Don
סיבה לשינוי: חשש להתנקשות בחיי
שם האב:Ryan Don
שם האם:Kristiana Don
אחים: אח אחד גדול
שמות האחים: Boby Don

תאריך לידה: 21/8/1980
גיל: 28
מין: זכר
ת"ז: 0-206127219
דת: נוצרי
מוצא: אמריקאי
שפות: אנגלית רוסית ויפנית
ארץ הלידה: ארה"ב
עיר המגורים: LS
איזור מגורים: מרכז
איזור מגורים בעבר:LV/ארה"ב
עיסוק מרכזי: מוסכניק
עיסוק מהצד: חסוי


השכלה: 10 שנות לימוד ביסודי + חטיבה.
תחביבים: בניה ופירוק של רובים, טלוויזיה, חברים, נשים.
5 דברים שאני לא יכול בלעדיהם: נשים, חברים, רובים, דם ומטרה.
עישון/שתייה: מעשן כפייתי אפילו(אין ריח רע מהפה), שותה עם חברים או כשאני עם נשים.
מדליק אותי: קשות להשגה, בתולות
מוריד לי: שרמוטות
שמות של להקות אהובות: לא ממש מאזין למוזיקה
דברים שאני אוהב לאכול: סלטים, אורז, בשרים על בסיס שבועי, דברי מאכל בריאים.
איפה שירתי: LV
תפקידי בצבא: רס"ר על פלוגה מס' 7.
הכנסה: הרבה מעל הממוצע
התמחות: נשקים
תיכון+יסודי שלמדתי בו: Privet Teaching
סכסוכים: בינתיים עם אף אחד
קשרים: "משפחתי" השנייה..
חבורה שאיתה אני מסתובב: חסוי
רקע פלילי בנמצא בידי במשטרה: 0 רישומים
מצב כספי: מסודר פלוס
רישיונות: שום דבר אני חדש בעיר
מספר פעמים בכלא: 0
ניסיון בנשק: 9
מכונית: לא(עוד מעט)
בית: לא(עוד מעט)
מה מעצבן אותי: ערסים צעצוע, מתכחשים..
צבע אהוב:כחול שחור
מוטו לחיים: "אל תפגע במה שאתה לא יכול להרוג"
מטרה בחיים: להגיע לדרגים הכי גבוהים ב"משפחה" שלי
איך אני מתכוון להגיע לשם: לסכן את החיים שלי אם צריך
משאלה: להגיע לדרג הגבוה ביותר ב"משפחתי"

מבנה גוף: מוצק ובנוי היטב
גובה: 1.97 מטריים
משקל: 93 קילוגרמים
אופי: "נדלק" מהר מאוד, כשלא מעצבנים אותי אני רגוע ושליו מאוד..
מבטא: אמריקאי קל
מראה: גבר גבוה ונאה, שיער חלק עם פוני על הצד, עיניים ירוקות כהות
צבע עיניים: ירוק כהה
צבע שיער: שתני
קעקועים: Bloodz 4 Ever על הגב, Guns Is My Space על החזה ועל הבטן.
פירסינגים: עגיל בגבה, בלשון.
סיבה לעשיית הקעקועים/הפירסינגים: הקעקועים הם בשל היותי מומחה לנשק, נאמן ביותר ל"משפחתי",
הפירסינגים הם בשל מרדנותי בהיותי צעיר.
צלקות: בכתף, ברגל ימין.
איך קרו הצלקות: בכתף- מכדור של AK47 וברגל ימין- מכדור של Desert Eagle.
תמונה:

((ללחוץ כדי לראות את התמונה בגודל מלא))

ביוגרפיה:Jhon Die Or His Name In The Streets "D"
אלברט דון נולד בשנת 1980 לשני הורים, ראיין וקריסטיאנה.
למשפחה היו קשיים רבים ובשל כך אחי הגדול התחיל לעבוד כבר בכיתה ח' כעוזר מוסכניק.
בובי אחי היה מעין וו שמנע ממשפחתנו מליפול לרצפה.
כאשר סוף סוף הצלחנו להתגבר על המשבר הכלכלי, אני הגעתי לגיל 3 והוריי שלחו אותי לגן פעוטות באזור **-**** ****. ביום הגעתי לגן כבר התחלתי להתעסק עם התבלינים ותמיד חיפשתי דברים רבים לעשות. לאחר מספר ימים בגן של שתיקה רחבה מאוד, הייתי צורח כל היום אם הייתי מגיע לגן.
אחרי שבוע שהוריי ניסו להרגיע אותי בגן, הוריי נתנו לי דברים חינוכיים אך אחי בובי נתן לי לשחק עם אחד מרובי הBB-Gun הראשון שלו שהייתה לו בעיה קלה במחסנית, אחרי מספר חודשים שכל יום הייתי מתעסק עם הרובה כבר התחלתי "ללמוד" אותו. יום אחד פירקתי אותו(הייתי ילד חזק מאוד לגילי, את הרובה פירקתי לחלקים אך בשלמותם) וחיברתי אותו מחדש, אחרי שחיברתי אותו בעיית המחסנית כבר לא הייתה והאקדח אפילו ירה חזק יותר, כך אחי לפחות אמר. ביום שהגעתי לגיל 5 הוריי לקחו אותי לטיול רחב מאוד שדרך אגב אבי הבטיח שנטוס במחלקה ראשונה, אבי מעולם לא שיקר,הטיול היה אמור להארך שנה ב- איטליה, שבדיה, יפן, אך בפועל הוא ערך 5 שנים משום שביפן התעכבנו בנמל התעופה מספר שעות ובשל כך לא הגענו לטיסה. לאחר מכן כאשר ניסינו לקנות כרטיסים חדשים למחלקה ראשונה ולמחלקת עסקים ולמחקת תיירים גילינו שכל כספנו נעלם מכל החשבונות, אחי בובי כבר לא ענה לסלולארי שלו וכאשר התקשרנו אל חבריו הם אמרו שהם לא יודעים מה קרה לו והם מיהרו לנתק את הטלפון. לאחר שבוע של שינה ברחובות ועל ספסלים הצלחנו למצוא דירה שהייתי מחזיקה אותנו על הרגליים במשך זמן מה עד שהיינו משיגים מספיק כסף כדי לעבור לדירה קצת יותר מכובדת. לאחר שנה של עובדה מפרכת אבי עזב את העבודה ואמי החליטה שהיא לא יכולה יותר והיא התאבדה. אני עוד הייתי צעיר מאוד ואבי מספר שאמי ממש ניסתה למשוך אותי מידיו של אבי כדי שאני גם ייהרג, כדי שאני לא יצטרך לחוות את הסבל הנוראי הזה של ניסיון לעבוד בפרך על מנת לחזור לארה"ב. אחרי חודש מיום התאבדות אמי אבי מצא עבודה במקודם שאני לא ידעתי את מיקומו, במהרה עברנו לדירה יותר מפוארת וחינו כמעט כמו שחיינו בארה"ב. אך זה עדיין לא היה מספיק לשני כרטיסים למחלקה ראשונה+מספיק כסף לדירה בארה"ב ארץ מולדתנו, לא האמנו שאחי עדיין שמר את הדירה, הוא בטח מכר אותה והתחפף משם. כשהגעתי לגיל 8 כבר היה לנו כמעט מספיק כסף כדי לחזור לארה"ב ואז אבי חטף התקף לב, הוא היה על סף מוות, אך הרופאים הצליחו להחזיר אותו ממש ברגע האחרון, אם הם לא היו מצליחים להחזיר אותו באיחור של יותר מ10 שניות הוא כנראה היה מת. האירוע הזה של אבי כמעט עלה לו בחייו, אבל הוא עלה ברוב כספנו. לאחר שבוע, שאבי היה צריך להישאר בבית החולים עד שהוא היה מחלים, יצאנו משם ברגל כמו גדולים. אבי חזר לעבודתו הקודמת אך הוא חזר לדרגה נמוכה יותר מאשר זו שהייתי לו בעבר. לאחר שנתיים של עבודה מפרכת, אבי ואני סוף סוף הצלחנו לקנות את הכרטיסים שלו למחלקה ראשונה, עלינו על המטוס וטסנו לארה"ב. כשהגענו ישר נסענו לביתנו הקודם, זו הייתה מעין הסכמה כזו ביני לבין אבי, הסכמה כזו שרק אנחנו יכולנו להבין. כשהגענו לבית ראינו שהוא לא מוצע למכירה ובשל כך דפקנו על הדלת כדי לברך את הקונים ואלי גם לבקש חדר בשל הנסיבות. כשנפתחה הדלת, עמדה שם אישה מבוגרת וערירית, ששאלה מה אנחנו רוצים. אנחנו ישר אמרנו את האמת על כך שזה היה ביתנו בעבר, והיא הכניסה אותנו והיא הציע לנו כוס תה, הבית לא נראה כל-כך גרוע מאז היום שקנינו אותו.
בבית רצו עכברושים, חרקים עכבישים, זה היה מאוד מוזר שהיא הזמינה אותנו להיכנס לכזה בלאגן משום שהיא גם הייתה לבושה בסחבות. בהתחלה חשבנו שזה מאוד מוזר שהאישה שקנתה את ביתנו משום שהיא הייתה כל-כך זקנה וענייה. לאחר מספר דקות כבר לא יכולתי לשבת שם יותר, מרוב גועל כבר התחלתי להקיא וכשהיא הציע לי לשתות משהוא תפסתי לאבי את היד וממש משכתי אותו החוצה, הוא ממש התנצל על כך שהקאתי ועל כך שאנחנו בורחים כך בעודי מושך אותו החוצה. לאחר מכן עלינו לאוטו והייתה מין שתיקה כזו ופתאום פרצתי בבכי, אמרתי, נמאס לי כבר, אני שונא את בובי, למה הוא היה חייב לעשות לנו את זה, למה הוא היה חייב לברוח כך עם כל כספנו, ואני חושב לעצמי, הוא לא אהב אותי? לאחר מספר דקות של בכי מתמשך אבי ענה לי שהאישה שגרה שם היא אינה בעלת ומקום ואילו היא בכלל לא קנתה את הבית הזה מה שאומר שהבית הזה עדיין שלנו. כאשר הגענו לעירייה שאלנו על הבית שלנו, שאלנו מי הם הבעלים, וגם שאלנו אם משהוא יודע מה קרה לבובי. מאותו רגע ואילך כולם הסתכלו עלינו במעין מבט רצחני כזה, אחד השוטרים לקח אותנו הצידה והפציר בנו לגלות לו למה אנחנו רוצים לדעת פרטים על בובי, ישר ענינו שהוא אחי ובנו של אבי והשוטר הסתכל עלינו במבט כזה של אני מצטער, יש שאלתי מה קרה לו אתה יודע? והוא ענה כן אני יודע, הוא אמר בואו אני יכין לכם קפה ותה הוא הראה לנו איפה לשבת ושם חיכינו לו. לאחר מספר דקות הוא חזר אלינו עם שני קפה שחור ותה אחד עם 3 סוכר בדיוק כמו שאהבתי, באותו רגע זה קצת נראה לי חשוד. שאלתי אותו מאיפה הוא יודע איך אני אוהב את התה שלי והוא ענה, אני הוא החבר הטוב ביותר של אחיך, אתה לא זוכר אותי? זה אני Boby Jhonson. אני עניתי בובי מה נשמע?! והוא אמר הכל טוב מה איתך? אבי עמד בצד, הוא היה מאוד מבולבל. ואז הוא שאל מי זה ואני עניתי זה בובי ג'י אתה לא זוכר הוא היה החבר הכי טוב של בובי כשהייתי צעיר.. והוא שאל בובי הבן של ניקולס ומגי? ואני עניתי כן.. זה הוא אבי נעמד וחיבק את בובי ג'י לאחר מכן התיישבנו והוא אמר שכדאי שנקשיב טוב אבל לא נבהל. הוא אמר שבובי היה מסוכסך עם המאפיה כבר לפני שנסענו והוא גם אמר שמדי חודש הוא היה מושך כספים מהבנק כדי לשלם דמי "ביטוח" לחיים של משפחתנו. כשנסענו הוא שילם להם את כל מה שיש לנו בבנק כדי שכשנחזור הוא יוכל לספר לנו את האמת על מה שקרה. בובי ג'י עצר לרגע ושאל אותי אם הכול בסדר ואני עניתי שכן וביקשתי שהוא ימשיך עם הסיפור. הוא לגם מכוס הקפה שלנו והוא המשיך בסיפור. הוא אמר שברגע שהוא שמע שאנחנו מתעכבים ביפן הוא הבין שהוא צריך לעשות משהוא כדי לעזור לכם והוא ניסה לשדוד את ראש ארגון הפשע שלו הוא שילם את "דמי הביטוח לחיינו" וכשהוא נכנס לשם עם כל הרובים והכל הוא גילה שהם היו בישבה עם מספר אנשים עם חזות מהמזרח הרחוק, הם שלפו את נשקיהם וגם ראש ארגון המאפיה הורה לאנשיו לשלוף את הנשקים אך בובי היה מהיר מחשבה, הוא ירה בכל הבריונים של הבוס, הוא ירה ב9 מעשרת האנשים אשר עמדו שם עם החזות מהמזרח הרחוק, נגמרו לו המחסניות והוא נאלץ לברוח, בחוץ הוא מצא איש עם אקדח הוא שלף את האקדח שלו בלי שהוא שם לב, הוא ירה בו והוא חזר לשם כדי לקחת את הכסף. כשהוא נכנס הוא מצא את עצמו עומד מול גבר עם אוזי עם מחסנית מלאה והוא עומד מעל המזוודה של הכסף. הוא ירה בו בין העיניים, הוא רץ במהירות אדירה אל המזוודה, הוא לקח אותה ונמלט מהמקום, הוא הגיע אלי הביתה והוא ביקש להיכנס כי הוא אמר שהוא לא יודע לאן עוד ללכת. הוא נכנס, הכנתי לו כוס קפה והוא סיפר לי הכל, אמרתי לו שאני יכול לעזור לו, יש לי קשרים עם המשטרה והוא אמר בלי משטרה והוא דרש ממני להישבע לו.
באותו הרגע לא ידעתי מה אני יותר, דואג לו או שאני דואג לעצמי, פתאום הבחנתי במזוודה ושאלתי אותו מה זה והוא ענה לי שזו המזוודה עם הכסף, אני לקחתי את המזוודה, והיא שמורה מתחת למרצפת השלישית מימין למקלחת בקומה השנייה. סיימנו לשתות את המשקה באותו הרגע בתיאום מושלם ביני לבין אבי, הודנו לבובי על הזמן שהוא הקדיש לנו ויצאנו משם בריצה, הגענו לביתנו ודרשנו מהאישה הזו לצאת מביתנו, אך היא אמרה שהיא לא רוצה אז נאלצנו להתקשר למשטרה, המשטרה הגיעה והוציאה אותה משם לאחר מכן עלינו למעלה ושברנו את המרצפת בשלישית מימין למקלחת ושם היא הייתי, מזוודה מלאה בכסף. הוצאנו אותה משם במהירות ופתחנו אותה, בתוכה היו 10 מיליון דולר בשטרות של 100 דולרים. הוצאנו משם ערימה של כסף ואת המזוודה החבאנו בתוך עליית הגג בין שני רעפים.
לאחר מספר שעות קנינו לנו רכב חדש, הזמנו מדביר ומנקה לביתנו, חזרנו לבובי ג'י שיספר לנו את ההמשך. הוא אמר שמאותו רגע שבובי השאיר את המזוודה אצלו הוא הלך ומעולם לא חזר.
לאחר מספר שנים של חיפוש אחר בובי כבר הגעתי לגיל 15 אך בובי לא הופיע.
אבי ואני כבר היינו חסרי תקווה עד שיום אחד ראינו אותו חונה בחוץ וגבר בגובהו של בובי יצא מהרכב. ישר אמרתי זה הוא זה הוא! הגבר דפק בדלת רצתי למטה כדי לפתוח אך הגבר כבר מזמן השאיר מכתב על השטיח ונסע משם. פתחתי את הדלת וראיתי את הרכב נוסע הוצאתי את האקדח של בובי שמצאתי בחדרו ויריתי לכיוון האוטו הנוסע הרגשתי שזו טעות אבל גם הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות, מצאתי מכתב על השטיח בכניסה לבית. במכתב היה כתוב שבובי נפטר שנתיים אחרי שנסענו הוא נרצח על ידי 3 רוצחים שירו מרכב נוסע. פרצתי בבכי. הראיתי לאבי את המכתב והוא עבר אירוע מוחי קשה מאוד. באותה הפעם הרופאים כבר לא הצליחו להציל אותו. ורק אני נשארתי, ילד בן 15 עם מזוודה מלאה בהרבה כסף בבית לבד ולא ידעתי מה לעשות. מאז ועד הגיעתי לגיל 18 חייתי בהתחבאות כלשהיא, שיניתי את שמי בשל חשש לחיי ואז דרשתי להעביר את הבית על שמי. מאותו יום התחלתי להשקיע בעצמי קצת. אחרי מספר חודשים התחלתי לשתות אלכוהול ולעשן סיגרים כמו מטורף! התחלתי ללכת למסיבות והכרתי כל מסיבה איזה 5,6 בנות שרצו לבוא איתי הביתה. חברי קראו לי קזנובה כי תמיד הייתי חוזר עם שתי בנות לפחות הביתה. מספר חודשים לאחר מכן החלטתי שמיציתי את עצמי בארה"ב והחלטתי לעבור לLV . כשהגעתי לשם ישר גייסו אותי לצבא ושירתתי כרס"ר משמעת בפלוגה 7. אחרי שקיבלתי רובה ורישיון, יצאתי למסע מטורף לכיוון LS, כל זה כמובן אחרי שסיימתי לשרת. כשהגעתי לגיל 20 פגשתי את Bryan Carter ואת Peter Jackson ששאלו אותי עם אני רוצה להצטרף אליהם למאפיה ה******, והם הראו לי את המקום המיוחד שלנו, מאותו הרגע הרגשתי שאני מתחיל למצות את עצמי. הסתובבתי איתם ועם השנים גדלנו והתרחבנו והגענו ל10 אנשים. המאפיה שלנו סגסגה, "כבשנו" איזור מסוים שכל מאפיה שנכנסת אליו בלי אישור תצטער על כך. כשהגעתי לגיל 22 כבר הייתי מומחה לנשק והיו לי קשרים רבים ברחוב. בגיל 25 ביצעתי את הרצח הראשון שלי באזור LS. את הרצח ביצעתי בעזרת אקדח שלוחית הרישוי שלו הייתה משופשפת, והאקדח לא היה מסומן. בגיל 27 כבר כמעט בזבזתי את כל כספי השוד של בובי ובגיל 28 כבר ביזבזתי סופית את כל כספי השוד.
כיום אני בן 28 חיי בLS נהנה מהחיים הטובים, ונהנה מחבריי הרבים שרחשתי ואני גם נהנה מהרצון לעבוד להשקיע ולהתפתח.

איזה השקעה...
סיפור יפה מאוד

ג'ון רושמים ככה: John...

רואים שיש כאן השקעה
חחח ממש נהנתי לקרוא אבל הוא ארוך(:])
המשך ככה

	mataN-	ציטוט:
	ג'ון רושמים ככה: John...

לא רק אפשר במלא דרכים..

	Rodrigo_Smith	ציטוט:
	רואים שיש כאן השקעה חחח ממש נהנתי לקרוא אבל הוא ארוך(:]) המשך ככה

סיפור שני שלי גבר תודה..
לדרג..

סיפור מגניב!
חח נהנתי לקרוא.

יפה, נחמד

	Bar_Willson	ציטוט:
	סיפור מגניב! חח נהנתי לקרוא.

תודה

יש הרבה דרכים John , Jon , Jhon ...
אחלה סיפור.

איזה השקעה , כמה זמן עבדתה על הסיפור??

אחלה סיפור נהנתי לקרוא...

סיפור יפה!

	Roi5676	ציטוט:
	איזה השקעה , כמה זמן עבדתה על הסיפור?? אחלה סיפור נהנתי לקרוא...

שלוש שעות!!!

אחלה השקעה!!

תודה גבר

פשש..!! אחלה סיפור

סיפור יפה...

אללה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהב אותכם אחים שלי!!!

	mataN-	ציטוט:
	ג'ון רושמים ככה: John...

צודק.

סיפור נחמד.

	ציטוט:
	שם בעבר: Albrerto שם משפחה בעבר: Don

היית פעם איטלקי.. ושינת את השם וניהת כושי?

וואי שגב..
כל הכבוד על ההשקעה
נהניתי לקרוא.
הכי אהבתי את הקטע שמצאתם את המזוודה.
אחלה סיפור!!! מושקע..
קבל ח"ח =]

סיופר נחמד

nice .
from 10
i give to this
8.5

בואנ'ה אחי איזה השקעה !!

קראתי הכל מהמילה הראושנה עד לאחרונה !!!

וזה אחד הסיפורי דמות הכי טובים שראיתי כל הכבוד !!!

איזה סיפור אחי וואואואואו

אחי איזה השקעה

יופי של סיפור
יופי פשוט יופי של סיפור
ואחלה השקעה
ואחי זה באמת הבחור שלך?
(התמונה אמיתית)?

לא אחי זה תמונה שמצאתי בגוגל..
ותודה לא שלי ולMagnum ולך Under taker זה כיף ששומעים שאוהבים את העבודה שלך..
תמשיכו להגיב

אחלה סיפור צפריר

תודה נבו..

	Sk1LDm	ציטוט:
	תודה נבו..

בכיף אחי

נבו למה כל כך הרבה צהוב שחור בחתימה אחת?!

הקפצה..
חבל שכזה נושא יקבר..
אחד הסיפורים אני נותן לו 9.5/10 כל הכבוד שגב..
נ.ב
נבו באמת למה כל כך שחור צהוב בחתימה שלך?!