[סיפור דמות] Vitaly_Black - משחקים Vgames

#1 פורסם: 10.02, 01:35

שם: Vitaly
שם משפחה: Black
מוצא: חצי רוסי חצי אמריאקי
צבע עיינים: ירוקות עם גוון כחול
צבע שיער: שחור.
גובה: 1.87
עיר לידה: מוסקבה,רוסיה
-------------------------------------
אז כל סיפור חיי הוא לא כזה עניין גדול אני נולדתי כמו כל הילדים הרגילים במשפחה טובה,כמו כל התינוקות אהבתי לבכות ולבקש את הבקבוק/מוצץ שלי,הייתי אוהב תמיד להקיא את כל הדברים הרעים שאכלתי על אימא שלי...
לאחר שנתיים נולד לי אח קטן וקראו לו דייגו.
אני הייתי מאוד שמח שיש לי אח קטן ושאני יוכל לספר לו כל מיני דברים והיה לנו כיף ביחד.
ואחריי כמה שנים טובות שגדלתי במשפחה טובה והכל היה כיף ותמיד קיבלתי מה שרציתי הגעתי לגן.
בגן היה מאוד כיף היו שמה אנשים נחמדים ואוהבים,הייתי אוהב לזרוק על המטפלת כל מיני פלסטלינות.
לאחר מכן מתי שגדלתי כבר יותר גדול התחלתי ללכת לבית ספר...
בבית ספר בכיתה ד' פגשתי אנשים לא כל כך נחמדים אנשים כאלה שחשבתי שהם חברים שלי ולקח לי די הרבה זמן להבין שהם רק ניצלו אותי בשם כספי...
ויום אחד בגלל שאמרתי להם שנמאס לי מהם וממה שהם עושים הם החליטו להתנפל אלי שלושתם אז התחלתי לריב מכות עם שלושתם...
אבל למה שלא שמתי לב שאחי הקטן עקב אחריי לבית ספר וראה אותי רב מכות באותו יום עם שלושת המניאקים האלה.
ואז אחריי מתי שכל הילדות הממש קטנה עברה נהייתי כבר בכיתה י' ובכיתה י' הייתי לי החברה הראשונה שלי וממש אהבתי אותי,וראיתי אותה בעייני שהיא התנשקה עם בחור אחר,זה גרם לעייני לבכות והתעצבנתי כל כך שלא יכולתי לשלוט בעצמי,אז רצתי אליו והתחלתי לריב איתו מכות ואז חבריו באו קפצו אלי והתחילו להביא לי מכות,הם הדיחו לי את הראש במדרכה,בספסל והם חבטו בי עם מקלות,מכך השגתי את צלקתי הראשונה בחיים יותר נכון שתיים אבל רק אחת רואים.
צלקת אחת נמצאת באזור הגבה,והצלקת השנייה נמצאת באזור האחורי של הראש ששמה אי אפשר לראות את הצלקת שיש לי שמה אבל אפשר להרגישה...
ואחריי כמה זמן ששכבתי בבית החולים זה גרם לי להבין לא משנה מה שלא יקרה לעולם לא לפחד לריב מכות כי אחריי האגרוף הראשון אתה לא מרגיש כבר שום כאב...
לאחר מכן מתי שההיתי בן 16 נזכרתי באחי דייגו שלא ראיתי אותו הרבה זמן ניסיתי תמיד למצוא אותו ולא הצלחתי,והתחלתי להזכר בזה שהוא לפעמיים היה נראה חיוור כזה וזה היה נראה כאילו שהוא לא סיפר לי משהו...
ואז בגיל 18 הייתי בצבא ששמה הייתי בצבא ממש נוקשה שאתה לא תראה אף אחד ממשפחתה במשך שנתיים,ואלה הייו השנתיים המפרכות בחיי.
לאחר מכן מתי שהייתי כבר בן 20 הייתי באונברסייה אחת מי הכי טובות בכל העולם.
שמע פגשתי את חבריי האמיתי הראשון שמו היה Kobi_Feldman,האונברסטיה הייתה מקום לכל האנשים מכל העולם.
אני וקובי הכרנו כל כך טוב שנעשינו ממש מהר לחברים הכי טובים,כמה זמן לפני שנגמר הקורס של האונברסיטה וכולם כבר התכוננו לעזוב קובי אמר שמע גבר אני הולך לנסות את עצמי בעיר Los_Santos,הוא אמר שהוא ינסה שמה לפתוח חברת מוניות כי כסף טוב וקל,אז הוא הציע לי לעבור איתו ללוס סאנטוס ואני סיברתי נשארתי ברוסיה אחריי כמה שנים המצב ברוסיה נהיה ממש מכוער שלא היה פשוט אפשר לצאת שמה החוצה לקנות לחם בלי שמישהו ישדוד אותך.
אז התחלתי לחשוב לאן לעבור, מה לעשות...
עד שנזכרתי בחבריי הטוב קובי פלדמן אבל לא הייתי בטוח שאני יראה אותו אי פעם אבל לקחתי סיכון מכרתי את דירתי בשביל גרושים מכרתי את כל רכושי ונסעתי לכיוון העיר Los_Santos שמה לא מצאתי את קובי במשך כמה ימים חפשתי אותו וחשבתי כבר שאני מאבד תקווה.
ואז יום אחד בהמשך חיפושי מונית עצרה לידי ושאלה אותי אם אני צריך לאן שהוא אמרתי לו שאני צריך לחוף הים אבל אין עלי כסף,הוא אמר לי לא משנה בוא תעלה ואז אני והוא התחלנו לדבר ובסופו של דבר התגלה שאותו בנאדם שלקח אותי במונית היה Kobi_Feldman הוא ישר התחיל לספר לי על סיפורי וכל מה שקרה בזמן שהוא היה בעיר לוס סאנטוס...
ולאחר מכן הוא ישר הציע לי להצטרף לעבוד במוניות ואני הסכמתי...
אחריי כמה זמן התחלתי לעלות דרגות בחברה ולבסוף נהייתי לסגן מנהל המוניות.
ואז יום אחד יצא לי לחשוב אני עכשיו באמריקה,ואני חצי אמריקאי אני חייב לעשות משהו בשביל המדינה הזאתי...
ואז יום אחד יצא לראות לי כרזה שבקרוב תתחיל ההרשמה לצבא ארצות הברית.
ישר רצתי לקובי וסיפרתי לו את החדשות,והבטחתי לו שאחריי הצבא אני יחזור אליו,ויעזור לו לשקם את החברה.
כעבור כמה חודשיים הגיע היום שהגיעו האוטובוסים לקחת את האנשים לכיוון הבסיס הצבאי.
הייתי כל כך שמח מתי שעליתי על האוטובוס.
מתי שהגעתי לבסיס כבר הכרתי כמה אנשים(דיברתי איתם בזמן האוטובוס).
ואז התחילו לחלק אותנו לקבוצות וכולנו התחלנו כמו טירונים ואז הגיע יום אחד שהמפקד קרא לי ולעוד ארבעה חברים טובים שלי.
והוא אמר לנו שהוא הולך לעשות לנו מבחן להיות חייל אמיתי של צבא ארצות הברית.
אני וחבריי היינו נרגשים ישר עשינו מה שהוא אמר ואחריי אימונים קשים עלינו סוף סוף כולנו לדרגת חייל.
לאחר מכן אחריי כמה זמן המפקד קרא שוב לכמה חיילים ואמר להם אתם הם אלה שלדעתי באמת לוקחים את כל העניין הזה ברצינות,אתם מבינים את החומרה של המקום הזה.
אני עכשיו מעלה אתכם לדרגה שלישית בצבא(אני הייתי אחד מהם.)
ולאחר מכן כמה זמן סיימתי את שירותי הצבאיים...
לאחר שסיימתי את שירותי לקחתי מונית ישר לתחנת מוניות,שם קיוותי לפגוש את חברי הוותיק קובי פלדמן.
ואז המנהל החדש של המקום אמר לי שקובי פלדמן פרש הוא עכשיו נמצא בהאווי נח.
אני מאוד התבאסתי בזה שלא יכולתי למלות את הבטחתי לקובי,וגם לא הוא לי...
אז פשוט לא יכולתי לחזור לעבוד שוב במוניות כי זה גורם לי להרגיש יותר עצוב...
אז הלכתי לעירייה וניסיתי למצוא לי עבודה...
בסוף הצליחו לארגן לי עבודה די טובה(בזכות האונבירסיטה),נתנו לי להיות עורך דין.
שלחו אותי לבית ספר מיוחד ללמוד משפטים,למדתי באותו בית ספר שנתיים,עד גיל 24.
בגיל 24 אחי דייאגו התקשקר אלי וזה היה הדבר הכי לא צפוי שקרה הייתי כל כך שמח שלא קרה לא שום דבר רע,כמו לבן דוד שלנו אופיר הארדי שנפטר עקב התנקשות מהמשטרה אמרו שזה היה אנשיים רוסיים.
והוא אמר לי שהוא פגש בהוואי את חברי הוותיק קובי פלדמן ששמה קובי סיפר לו עלי ואיפה אני הייתי...
דייאגו אמר לי שהוא ינסה להגיע ללוס סאנטוס במהירות האפשרית.
הייתי מאוד שמח שאני סוף סוף יראה את אחי האמיתי.
בגיל 24 וחצי מצאתי על הרצפה מודעה הרמתי אותה וראיתי שכתוב בה:
"משטרת ארצות הברית מחפשת אנשי חוק ומשמעת שיעזרו לכל האזרחים החפים מפשע,כנגד כל הפושעים האכזריים,אם אתה חושבים שאתם מתאימים בואו אלינו עם קורות חיים ולאחר מכן כבר נדבר אתכם".
ישר חשבתי שזאת הזדמנות מושלמת בשבילי גם לעזור לאזרחיים חפים מפשע וגם לנהוג.

לאחר 4 חודשיים של פגישות,בדיקות סמים,בדיקות תיקים אישיים וכו'...
היו הרבה מאוד מעומדים ואני הייתי אחד מבין ה 7 שנבחרו,הייתי מאוד שמח וישר התחלתי למלות את תפקידי כאיש חוק מושלם.
הייתי תופס הרבה פושעים,מציל אנשים חפים מפשע מי מוות,שודים וכו'....

עכשיו בגיל 25 ו4 חודשיים אני עדיין עובד במשטרה ועדין מפיק את המקסימום שבי...
מקווה יום אחד להתקדם ולהיות בעל יותר סמכויות.

((תודה למי שבאמת קרא את הסיפור הארוך הזה

סיפור ראשון שלי אז תנו בתגובות ותגידו מה אפשר לשפר

ולא העתקתי מאף אחד כתבתי לבד

))

#2 פורסם: 10.02, 06:57

נחמד אחי

#3 פורסם: 10.02, 08:12

אחלה סיפור ויטלוש

#4 פורסם: 10.02, 08:32

כל הכבוד ויטלי!

#5 פורסם: 10.02, 08:41

אחלה סיפור ויטלי!

#6 פורסם: 10.02, 09:37

סיפור יפה ויטלי..
אהבתי לקרוא

#7 פורסם: 10.02, 10:09

קראתי אותו לפני כמה דקות ושחכתי להגיב XD.

טוב אז ככה לסיפרו ראשון זה מעולה!
10/10!

#8 פורסם: 10.02, 10:28

	Fr3eStyle	ציטוט:
	קראתי אותו לפני כמה דקות ושחכתי להגיב XD. טוב אז ככה לסיפרו ראשון זה מעולה! 10/10!

מצטער שאני מגיב פעמיים
אבל מקס צודק ומקס תיקון מילה:
שכחתי*

#9 פורסם: 10.02, 10:15

אחלה סיפור!

#10 פורסם: 10.02, 10:20

יפה אחי אחלה סיפור

#11 פורסם: 10.02, 12:28

אחלה סיפור אחי קראתי אותו 9.9/10

#12 פורסם: 10.02, 13:14

סיפור חמוד,אבל תקשיב,אם אתה גדול ממני בשנתיים,אז אתה אמור להיות בן...28..
הדמות שלי נולדה ב1982,1.10
שלך 2 לפני,אז אתה 28..תערוך

#13 פורסם: 10.02, 15:08

סיפור חמוד מאוד =]

#14 פורסם: 10.02, 18:56

סיפור יפה

#15 פורסם: 10.02, 19:19

סיפור טוב!
9/10!!
השקעה נחמדה..

#16 פורסם: 11.02, 07:21

מגניב סיפור ראשון שלי ולא נתנו לי ציון פחות מי 9 D:

#17 פורסם: 11.02, 17:23

כל הכבוד = )

#18 פורסם: 13.02, 11:54

איי סיפור יפה איי פעם אחרונ.. אחרו...נה שאני קורה כזה סיפור ארוך יש לי כאב ראש חחח

#19 פורסם: 13.02, 12:51

אחלה סיפור..

#20 פורסם: 13.02, 20:33

1 חרא סיפור !!
חח סתם ויטלי אחלה סיפור דמות אהבתי את החלק של הילדות

#21 פורסם: 14.02, 08:31

	╝◄╪ShiMoN╪►╚	ציטוט:
	1 חרא סיפור !! חח סתם ויטלי אחלה סיפור דמות אהבתי את החלק של הילדות